|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| COUNTRY OF MY SKULL |
משפט שחור לבן |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: רוברט צ'ארטוף, מייק מדאבוי, ג'ון בורמן , קיירן קוריגן, לין הנדי , אן פיקוק , אנטי קרוג , שיימוס דיסי
בימוי: ג'ון בורמן |
| משתתפים: ברנדן גליסון , ז'ולייט בינוש , סמואל ל. ג'קסון , סאם נקאקנה , מנזי "נגובס" נגובאנה |
|
|
|
|
בדצמבר 1995 החלו לפעול בדרום אפריקה "ועדות האמת והפיוס" – דרכה של המדינה להתמודד עם האפרטהייד וזוועותיו. המטרה לא היתה להעמיד אנשים לדין אלא להפגיש קורבנות ומענים, לסלוח על הפשעים במחיר האמת במלואה.
לנגסטון וייטפילד, כתב ה"וושינגטון פוסט", אפרו-אמריקאי בעל דעות מגובשות על יחסי דרום-צפון בעולם, אינו לגמרי משוכנע מדוע עליו לחצות חצי גלובוס כדי לכסות את הסיפור ועוד לראיין את אחד ממצביאי הצבא הלבן. בשדה התעופה נפרדת ממנו אשתו ומבטיחה כי תשמח לשמוע ממנו אם יצליח ללמוד משהו על פיוס.
מנקודת מוצא זו ברור כי כבר העדויות הראשונות מרתיחות את דמו. את עמדותיו הנחרצות הוא מטיח בבת הפלוגתא שלו, עיתונאית לבנה המכסה את שימועי הועדות בעבור הרדיו המקומי. בשבילה זהו מקור גאווה לדרום אפריקה ולאפריקנרים. סערת הרגשות של השניים אינה יכולה, כמובן, להשאר בתחומי הפוליטיקה...
בקריירה המגוונת של ג''ון בורמן הוותיק מנצנצים כותרים חתרניים ומלאי ספקנות כמו ''הפגיעה בול'', ''גיהנום בפסיפיק'', או ''גברים במלכודת'', לצד יצירות סנטימנטליות יותר דוגמת ''תקווה ותהילה'' ואפילו ''הגנרל''. בכולם עושה בורמן את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: למקם דרמה אנושית במרכזה של סיטואציה קיצונית. המקרה שבפנינו אינו שונה ובורמן מנווט היטב בין שני פתילי עלילה המציתים את הסרט, בין בימוי מרשים של קטעי עדויות לבין שמירת המתח שבין שני הגיבורים. כך מקבל ''משפט שחור לבן'' את הנפח הרגשי ההכרחי.
פסטיבלים: ברלין
אנגלית, תרגום לעברית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|