|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: חואן אלכסנדר , ויסנטה אראנדה, חואקין חורדה , פאקו פמניה |
| משתתפים: ג'יי בנדיקט , לאונרדו סבארלייה , פאז וגה , ג'ואן קרוסאס , אנטוניו דצ'נט |
|
|
|
|
הרחק מהגישה "המתקתקה" של ביזה, אם נשתמש בשפתו של הבמאי עצמו, קרוב יותר למקור הספרותי מאת פרוספר מרימה, ''כרמן'' של הקולנוען הספרדי הותיק ויסנטה אראנדה הוא סרט שנון ואינטליגנטי.
העלילה הקלאסית עוקבת אחר אהבתו המטורפת של חייל באסקי לצועניה הפתיינית כרמן והמשעול המדמם שמותיר אחריו דון חוזה במטרה להפוך אותה לשלו, ושלו בלבד. אראנדה, נאמן לקווי העלילה, מביים את הסרט במשיכות מכחול עזות – "מפתה בצילומיו, מתוסרט בחוכמה, ומשוחק היטב" כותב ג''ונתן הולנד ב"וראייטי".
השלמות הקולנועית פועלת בשירות פרשנותו הפרטית של אראנדה לסיפורה של כרמן. לטעמו, לפני כל דבר אחר – הרבה יותר מאשר עניינים שבלב – מדובר במשיכה מינית עזה. את הציר הפסיכולוגי הזה מיטיבה לממש פאז וגה (הזכורה לטוב מ''סקס ולוסיה''). כרמן שלה אינה רק יורקת, עושה עיניים או מניחה לאפרסק לטפטף על סנטרה מבלי משים. כרמן איננה סתם בחורה מושכת אלא מן הסוג שסקס בשבילה הוא גם הנאה וגם אמצעי להשגת כוח.
כך הופך הסרט למאבק בין נשיות גאה המבקשת לשמור על חירות מינית, לבין מאצ''ואיזם גברי מבוהל מהאסרטיביות הנשית. את הרקע להתרחשויות תורמת אנדלוסיה ועדשת מצלמתו של פאקו פמניה הופכת את התוצאה לחושנית במיוחד. למרות המטען ההיסטורי והתרבותי העצום, מצליחה הגרסה הנוכחית, המי יודע כמה, להפתיע ולשמר את המתח הדרמטי עד רגעיה האחרונים.
ספרדית, תרגום לעברית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|