|
|
|
 |
ביוגרפיה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אנדרה ז´אווי, סטפני מרטינז, פיליפ מרטינז , מיק דייויס , מנו קדוש
בימוי: מיק דייויס |
| משתתפים: אווה הרציגובה , היפוליט ז´ירארדו , אנדי גרסיה , אומיד ג'לאלי , אלזה זילברשטיין , אודו קיר |
הופעה ראשונה: 2004
ארץ מקור: ארה"ב , בריטניה
משך הופעה: 120 דקות
|
|
|
|
פריס .1919 מלה"ע הראשונה הסתיימה אבל פריס עדיין לא שבה לאיתנה. ברובע מונמרטר פועלת קהילת אמנים סביב ציר נרקיסיסטי שאינו מותיר מקום רב לאחרים: פבלו פיקאסו. אמדאו מודליאני, גם איטלקי וגם יהודי, אינו מוצא את מקומו. עבודותיו זוכות אמנם להערכה רבה בקרב אנשי מקצוע ועמיתים אבל הוא עצמו חי בדוחק ואת המעט שיש מוציא על אלכוהול וסמים המכלים לא רק את שארית מעותיו אלא גם את בריאותו הרופפת.
כשאהובתו ז´אן נכנסת להריון ויולדת בת, מכריח אותה אביה האנטישמי לבחור בין גידול ילדה בתנאים הולמים לבין חיים עם הצייר. הסיפור הזה מביא את מודליאני ללחוץ חזק מדי על כפתורי ההשמדה העצמית...
´מודליאני´ מכיל את כל המרכיבים ההכרחיים בביוגרפיה על אמן מיוסר: ילדות קשה (המציצה כאן לא רק כפלאשבקים, אלא דווקא בדיאלוג שמנהלת הדמות הראשית עם הילד שבתוכה), רומנטיציזם חסר תקנה, אגו עצום, שנאה-עצמית, בוז למה שצריך או נכון לעשות, סיגנון חיים בוהמיאני. הדמויות משורטטות במשיכות מכחול גדולות, מעיזות לחיות ולחלום בקול רם וצריך הרבה תעוזה כדי להשתמש באלמנטים הללו בצורה ישירה. האנרגיה האנושית מקבלת הדים מהעיצוב המושלם, המעניק אמצעי ביטוי לא רק לתקופה אלא בעיקר לאווירה.
אי אפשר שלא לציין את מלאכת הצילום הנהדרת והתאורה המושלמת של מנו קדוש ואת כישורי המשחק של אנדי גרסיה יכולנו לראות באינספור דוגמאות קודמות. התוצאה: ביוגרפיה קולנועית דחוסה שאיננה נרתעת מנגיעה בעצבים החשופים של גיבוריה.
אנגלית ואיטלקית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|