|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| יוצרים: לימור פנחסוב וירון כפתורי , איתן חריס , לימור פנחסוב , אבי ליבוביץ |
הופעה ראשונה: ישראל, 2006
משך הופעה: 86 דקות
|
|
|
|
ב-1990 עזבה מריסה בת ה-22 את בנה בן השלוש וילדתה הפעוטה בבית הוריה בבוליביה ויצאה לחפש פרנסה מעבר לים. 15 שנים מפרכות עברו עליה בעבודות שחורות בישראל, בעוד את הכסף היקר שהיא מרוויחה היא שולחת להוריה מבוליביה כדי שידאגו לעתיד ילדיה. מהילדים עצמם, היא שומעת לעיתים רחוקות בשיחות טלפון קצובות ומעטות.
בפברואר 2005 חזרה לבוליבה, כדי לנסות ולהתאחד מחדש עם ילדיה ומשפחתה, מקווה לכפר על השנים הארוכות מחוץ לבית ולשוב להיות אמא אמיתית. החזרה לבוליביה מתגלה כאמוציונאלית וכואבת כאחת. ילדיה שגדלו בינתיים להיות נערים בני 16 ו- 18 מקבלים את פני אמם באדישות מאופקת שלא לומר בעוינות. שניהם מתעקשים להמשיך ולקרוא לה דודה ולא אמא, ומתחמקים מלבלות זמן בחברתה. בית, שהיה אמור להיבנות עבורה, בכסף ששלחה מדי חודש מישראל, מתגלה כשלד בטון, לא גמור ולא ראוי למגורים.
עם דמעות בעיניים מבינה מריסה שהולכה שולל על ידי משפחתה, ושהכסף ששלחה עבור ביתה העתידי, בוזבז ונעלם.
סיפור חייה של מריסה מביא את הדילמה בה ניצבים העובדים הזרים, ומשקף נושאים אוניברסלים קשים ובוערים של עוני, זרות וניכור תרבותי בשוק העבודה הגלובלי. ומעל לכל הסיפור מראה עד היכן מוכנה ללכת, אישה אמיצה אחת, למען הצלת משפחה – לעיתים מאבדת ומצילה אותם באותו מעשה עצמו.
ספרדית ועברית, כתוביות בעברית ואנגלית
ביקורות
יצירה כובשת ומרגשת. ביטוי לזעקה שקטה ונואשת של אישה, המנסה לשוב לחיק משפחתה שנים רבות אחרי שקשיי החיים בבוליביה ניתקו אותה ממנה ואילצו אותה לעבוד בחו"ל. דרמה משפחתית אדירה וקורעת לב מתחוללת מתחת לפני השטח השקטים, וחושפת ניכור, פערי מנטליות וקרעים שקשה לאחות.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (4 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 4. לא להסס, ללכת. לא רק מלמד, מהנה (ללא תוכן)
| יאיר , תל אביב (07/06/2007) |
| 3. סרט טוב
 | |  | | לי זה הזכיר בגעגועים את הפיליפינית של אמא שלי והתחברתי עם כל הלב
הוסף תגובה | |  | |  |
| דליה , רמת גן (27/05/2007) |
| 2. סרט אמין ומלמד
| | | | הבעיה בד"כ עם סרטים דוקומנטריים על אנשים (להבדיל מכאלה על בעלי חיים) שתמיד יש את החשד שהם מתנהגים כפי שמתנהגים ואומרים מה שאומרים בגלל המצלמות (הדבר בלט בצורה חריפה ביותר בסרט "אל הים השחור"). דווקא בסרט הזה האנשים התנהגו בצורה הכי טבעית מול המצלמות (אולי בגלל שהם לא מבינים את כוחן - המצלמה נראית להם כמו חתיכת פח). מעבר לאמינות הרבה של הסרט, יש סופסוף התבוננות אמיתית אל האנשים שמסתובבים ביננו. מי הם, למה הם פה, מה קורה להם אחרי שעוזבים. דווקא הסרט הראה שהילדים כן רצו לקבל את אימם, אבל היא חזרה שונה והניכור היה הרבה יותר שלה מאשר שלהם. הבת אמרה משפט "אם היא רוצה לחזור לישראל שתחזור". הבן אמר שעם האבא הוא מרגיש הרבה יותר נוח. מריסה (האם החוזרת) אמרה שהאב (שהוא גרושה) יבש והשמיצה אותו ללא רחמים.
הסרט הראה תמונה אותנטית של ריחוק בתקופות קריטיות ושל השתנות. את המסר שאמרה מריסה בסוף הסרט אי אפשר לשכוח לעולם.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. הסרט אמא חוזרת הביתה
| | | | סרט מצויין מרגש עשוי נפלא לימור פינחסוב (הבמאית) היא קולנוענית בחסד מומלץ!!!
הוסף תגובה | | | | |
| yael , tel aviv (30/04/2007) |
|
|
|
|