כשזיקוקים האירו את השמים בערב יום העצמאות, היה שמואל-חיים פפנהיים הילד מכסה את עיניו כדי לא לקחת חלק בשמחה הציונית. כיום, בבגרותו, הוא כבר מפיק הפגנות ענק נגד המדינה. בכל בוקר הוא לובש את חליפת הפסים שלו ויוצא אל משרדו הקטנטן בשכונת מאה-שערים. משם הוא מנהל את המאבק ועורך את ביטאונה של העדה החרדית - הפלג החרדי שאינו מכיר במדינת ישראל. חבר הכנסת החרדי הרב אברהם רביץ לחם בלח"י ושירת בצה"ל. הוא שותף כבר שנים במיין סטרים הישראלי. במטבחם של בני הזוג רביץ תלויה מפת העולם, על מנת ששניים-עשר ילדיהם ושמונים ושמונה נכדיהם ידעו בדיוק איפה זה מוזמביק והיכן נמצאת אוטווה.
כשקמה המדינה רקד ברחובות. היום, הוא מביט בה ומבקש לבכות. השנה היא שנת בחירות. בזמן שרביץ מצפה במתח למספר המנדטים שתקבל מפלגתו, עוקב פפנהיים בכיליון עיניים אחר אחוזי אי-ההצבעה. ההשתתפות בבחירות מבחינתו היא "ייהרג ובל יעבור". רביץ בעיניו הוא חוטא גדול יותר מחילוני גמור. בהפגנות של פפנהיים צועק הכרוז "ציונים אינם יהודים". הקהל עונה בקול גדול - געוואלד!- אסון! הקריאה "געוואלד" משקפת את הצורך העמוק להביע התנגדות וסלידה. עבור פפנהיים וחבריו המחאה היא מצב קיומי. כחמש-מאות אלף חרדים חיים במדינת ישראל. רבים מאיתנו מתייחסים אליהם כאל גוש מאיים - אנשים חסרי פנים, שמות או ביוגרפיה. געוואלד! הנו פרק ראשון בסדרה "צולם ביום חול", בה מתאפשר לראשונה לאישים בולטים בחברה החרדית לבטא את יחסם אל המדינה החילונית והתרבות המערבית-המודרנית המאיימות לבלוע אותם.