אלברט עמר והמופע "שקוף" פרצו אל אויר העולם בפסטיבל ישראל 1989. המופע חשף את הקהל באמצעות שירים ומונולוגים מיוחדים במינם ל"חצר האחורית" של החברה הישראלית, והעניק נקודות מבט אחרות לסיפורי חיים של אנשים שנאבקו לקליטה בארץ ולהצלחה בחברה.

המופע מבוסס על סיפור חיים לא קל ורצוף תלאות, שכולל מאבקים וניצחונות של אלברט הצעיר. המונולוגים והשירים משקפים את מאבקי החיים האלה בסגנון חצי אירוני, לפעמים משועשע, וזה היה החידוש שבהם. כאשר אלברט הקריא לקהל את מכתב קבלתו לאוניברסיטת תל אביב ללא תעודת בגרות, נאמר שם: "אנו מצטערים להודיע לך שהתקבלת לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב". מי שנאבקה על קבלתו היתה נולה.

באירוניה ובהומור של השירים והמונולוגים יש ניסיון לשתף את הקהל בחוויית חיים של דור שלם, והניסיון הזה תופס גם לגבי ההווה. דברים השתנו בארץ. דברים אחרים נשארו כשהיו וכמות השקופים גדלה.

זהו ערב של סיפורי חיים של בני אדם על ידי בני אדם. אין שום עדה בתפקיד ראשי, יש בני אדם שמספרים ושרים על עצמם ועל בני אדם אחרים שהם חיים ביניהם.