הרעיון המרכזי במופע, והוא מציג את המתח והערבוב שבין דמיון לחיים האמיתיים, דרך יצירתו של קפקא, ששינתה את תפיסת המציאות במאה העשרים.
 
ק., בן דמותו של קפקא, מוביל את קהל המבקרים לסיור בין הקלעים ובתוך הסיפורים: העוברים בריצה המציג הרצאה מטורפת ואנרגטית על האדישות, הפרש על הדלי בו במת התיאטרון הופכת כולה לבריכה שחורה של חזיונות פנטסטיים, ביציע המציע זירת קרקס בה צופה הקהל במתרחש דרך חורי הצצה, ו- אתה צריך להבקיע מופע אותו חווה אדם אחד בכל פעם.  
 
"אלה חיים בין קלעים. אור יום, בוקר תחת כיפת השמים, ומיד מחשיך, וכבר ערב. אין זו תרמית מסובכת, ובכל זאת עליך להסכין עמה כל זמן שאתה עומד על הקרשים. אתה יכול רק לברוח, אם יש לך הכח, לפנות וללכת אל הירכתיים, לחתוך את יריעת הבד ולעבור בין קרעי השמים המצויירים ולהמלט אל הרחוב שבמציאות, הצר, החשוך והלח, שאמנם גם הוא עדיין קרוי רחוב התיאטרון, בגלל הקרבה אל
התיאטרון, אבל הוא אמיתי ויש לו את כל העומקים של האמת".