|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| The Long Goodbye |
שלום לנצח |
|
|
|
|
|
| |
בימוי: רוברט אלטמן
ציורים ועיצוב: וילמוש זיגמונד
מוזיקה: ג`ון וויליאמס |
| שחקניות: אליוט גולד, נינה ואן פלאנדט, סטרלינג היידן, הנרי גיבסון, מארק ריידל, ג`ים בוטון |
ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: 112
|
|
|
|
דמותו של הבלש הפרטי בשיאה - מן המגזינים הזולים של שנות -20 וה-30 ועד לעידן הפילם נואר של שנות ה-40 וה-50 - היתה אב טיפוס להרואיזם גברי מודרני. דמותו האגדית של הזאב הבודד הזה התאימה לחברה עירונית ולא שרדה את המעבר לפרברים. הרחובות שם לא היו זועמים דיים.
כשרוברט אלטמן החליט לעדכן את דמותו של הבלש פיליפ מארלו ולמקם אותה בראשית שנות ה-70 הוא עיבד למסך את ספרו הטוב ביותר של ריימונד צ`אנדלר, "שלום לנצח", וקשה במבט ראשון לזהות במארלו שלו, בגילומו של אליוט גולד, את הדמות המיתולוגית שיצר האמפרי בוגארט ב"השינה הגדולה" של הווארד הוקס (46`). מארלו חוקר שתי תעלומות שלכאורה אינן קשורות זו לזו - פרשת הירצחה של אשת חברו הטוב ופרשת היעלמותו של סופר שיכור, ולמרות שהרבה השתנה בשנים הללו הדמות בסופו של דבר נשארה במובנים רבים כשהיתה: אדם בודד, שלומפר, מכור לניקוטין, בז לשררה, ובדרכו שלו, אבירי ביותר.
אי אפשר לראות בסרט של אלטמן מחווה לז`אנר או דה-קונסטרוקציה שלו, למרות שיש בו אלמנטים של שניהם גם יחד. הסרט עוסק בארעיות, בפגיעות הנוראה, של דברים שחשבנו שיחזיקו לנצח: ידידות, נישואין, אמונה, כולל האמונה שלנו בגיבורים של תרבות הפופ דוגמת הגבר השורד והפיקח שאי אפשר להשחיתו, פיליפ מארלו. סרט שהוא פנינה קולנועית.
אנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|