|
|
|
 |
אימה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: ניקולס קייג`, שרה וויין קוליס, ורוניקה פרס, ליריק בנט |
הופעה ראשונה: 2015
ארץ מקור: ארה"ב , קנדה
משך הופעה: 94 דקות
|
|
|
|
מייק (ניקולס קייג') לוקח את בנו צ'רלי (ג'ק פלטון) לחגיגת רחוב בערב ליל כל הקדושים, ובתוך ההמון הצוהל הוא שומט לשנייה את אחיזתו מיד בנו וזה נעלם. כל החיפושים אחריו וחקירת המשטרה מעלים חרס. שנה לאחר מכן, צ'רלי, שאשתו קריסטן (שרה וויין קאליס) המאשימה אותו בהיעלמות בנם חיה בנפרד ממנו, מגלה לפתע סימני חיים מבנו הנעדר.
במשטרה לא לוקחים ברצינות את הסימנים המטאפיזיים שגרמו למייק לחוש שבנו בחיים וזועק לעזרה, והוא פותח בחקירה אישית. אשתו חוברת אליו והם נסחפים לאודיסיאה מסתורית, במסגרתה מתברר להם שילדים רבים נעלמים דווקא בליל כל הקדושים, כשאת כל העניין מחוללת קללה עתיקה שבבסיסה יצר נקמה בלתי נלאה.
אנגלית, תרגום לעברית
ביקורות
הבמאי הגרמני יולי אדל חתום על הסרטים "אני כריסטאנה פ.", "ברוקלין – תחנה אחרונה" ו"כנופיית באדר מיינהוף", אבל "הנעלמים" רחוק מאוד מהשיאים האלה שלו. זהו סרט מתח-אימה שבלוני, רדוד, זניח ובעיקר ממוחזר. נראה תעתיק כמעט מדויק של "מתוך האפלה" ו"לזמן את הרוע" ואם נפשפש יותר אחורה, נמצא עוד דוגמאות. גם כאן מזין את היעלמות הילד יצר נקם מיסטי-מסתורי מהעבר, שבעטיו נחטפים ילדים רבים נוספים בליל כל הקדושים. אם היה פה ניסיון להציף את הבעיה הכאובה של ילדים נעדרים באמריקה – הוא פוספס בגדול. ואם זה סרט על התכתבות עם "הצד האחר", הוא נותר שטחי, תפל וחסר טעם. ומאחר שמיותר להרחיב עוד על הסרט, אז האישיו המרכזי בו הוא ניקולס קייג'. לא ברור איך "מצליח" השחקן בעל הקבלות, שבאופן אישי אני די מחבב, להתמסר פעם אחר פעם (לפחות בעשור האחרון) לפס ייצור בלתי נגמר של פרויקטים קולנועיים המתמודדים על תואר הסרט הגרוע ביותר.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|