רב תחומי ומעורר השראה
המדיטק והמרכז לאמנות דיגיטלית חולון מציגים: "מי בא אחרינו 2" - אירוע אמנות רב-תחומית בעקבות האמן אורי קצנשטיין.
מי בא אחרינו 2 - אירוע אמנות רב תחומי ומעורר השראה, ברוחו ובהשראתו של האמן פורץ הדרך אורי קצנשטיין, יתקיים זו השנה השנייה במרכז לאמנות דיגיטלית - חולון.
באירוע יוצגו כ-20 מופעי מוזיקה, עבודות פרפורמנס, סאונד, וידאו ומדיומים מעורבים של אמנים ישראליים, לצד הצבת וידאו ופיסול מעבודותיו של קצנשטיין.
בנוסף, ביום האירוע יוכרז הקול הקורא השני בפרס לאמנות רב-תחומית ע"ש אורי קצנשטיין. הפרס השנתי על סך 70 אלף שקלים יינתן לאמן, אמנית או קבוצת יוצרים עבור פיתוח ומימוש של עבודה רב-תחומית חדשה. ההצעה תבחר ע"י ועדת הפרס המקצועית. במחזור הראשון זכה האמן גלעד רטמן בפרס לפיתוח פרויקט אמנות חדש המתפתח בימים אלה.
האירוע יתקיים בתמיכת משרד התרבות והספורט. הפרס והפרויקט יתקיימו בזכות תרומתם הנדיבה של משפחת דנציגר, רבקה סקר, ובשיתוף משפחתו של אורי קצנשטיין.
ניהול אמנותי: אודי אדלמן ושמרית גיל, ליווי אוצרותי פרפורמנס: מאיר טאטי, ליווי סאונד: דני מאיר.
בין המופעים בערב: Immersion מלכה שפיגל וקולין ניומן, מאיה דוניץ, תנועה ציבורית, ג'וזף שפרינצק, אלכס דרול, ערן הדס עם אלה נובק, מיתר מורן ועמית בן-עמי, אדם שפלן ודוד אופנהיים, ואקיום מן, קימ טייטלבאום.
בין האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה: אלונה רודה, גליה עפרי, גלעד רטמן, יסמין ורדי, להלי פרילינג, יעל פרנק, עומר אבן-פז, תמה גורן.
ניהול אמנותי: אודי אדלמן ושמרית גיל, ליווי אוצרותי פרפורמנס: מאיר טאטי, ליווי סאונד: דני מאיר.
מתוך יום אחד 2022, גלריה ארסנל ביאליסטוק, פולין, צילום: Tytus Szabelski
המופע המרכזי באירוע - Immersion
הדואו של שתי אגדות האלטרנטיב קולין ניומן (Wire) ומלכה שפיגל (מינימל קומפקט) - יציגו פרויקט אלקטרוני ספונטני, בו לא ברור מי מנגן על איזה כלי ומתי; מאיה דוניץ תעלה מופע רב-כלי של יוצרת-מבצעת אחת לצד מיצב סאונד עצמתי ואנרגטי; אדם שפלן ודוד אופנהיים יבצעו את היצירה Criss-Cross של Lucier בעיבוד לגיטרות חשמליות; תנועה ציבורית במופע של מונומנטים אנושיים למרחב הציבורי. עוד בערב, ג׳וזף שפרינצק יעלה יצירות טקסט-סאונד למקהלה של פרפורמר יחיד, שעוסקות בסדר ובאי סדר; ערן הדס, אלה נובק, עמית בן עמי, ומיתר מורן באירוע שירה ולא שירה, על חיים ועל לא חיים; וואקיום-מן במסיבה של איש אחד, ישלב בין מסורות העבר של הגל החדש עם סאונד שקורץ לעתיד; ועוד רבים אחרים.
מלכה שפיגל וקולין ניומן, צילום: המרכז לאמנות דיגיטלית
על אורי קצנשטיין
אורי קצנשטיין נולד ב–1951 בתל אביב, נפטר באוגוסט 2018. למד אמנות בבית הספר אבני בתל אביב, תואר ראשון באמנות באוניברסיטת אינדיאנה ותואר שני בסן פרנסיסקו. אחרי הלימודים השתלב בסצינת הפרפורמנס שהלכה ותפסה מקום משמעותי בעולם האמנות בניו יורק. הוא הציג בכמה מהחללים החשובים ביותר בתחום זה בשנות ה–80, כמוThe Kitchen ו־No–Se–No. במקביל ללימודי האמנות בארה"ב, החל לעסוק גם במוזיקה.
עם שובו לארץ, החל להתמקד גם בפיסול ועבודות וידיאו ומיצב, והציג במסגרת תערוכות רבות בארץ ובעולם: בביאנלות בברזיל, פולין, טורקיה וארגנטינה, שם זכה ב–2002 במקום הראשון. שנה קודם לכן, ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה. בעקבות זכייתו בפרס סנדל, ב–2015 הוצגה במוזיאון תל אביב התערוכהBackyard, תערוכה סמי-רטרוספקטיבית, מיצירותיו אשר זכתה לביקורות טובות והצלחה רבה. השתתף באופרת הרוק "סמארה", שכתבו הלל מיטלפונקט ולהקת "נקמת הטרקטור", והחל לשתף פעולה עם המוזיקאי אוהד פישוף.
בהמשך שיתף פעולה עם ישי אדר וביניה רכס והיה חבר בהרכב המוזיקלי "הוא־קויידם", עם אופיר אילזצקי ודני מאיר. בשנת 2008 ייסד קצנשטיין את רדיו חלאס במרכז לאמנות דיגיטלית, כפלטפורמה למוזיקה אקספרימנטלית ולתכנים שאינם זוכים לייצוג בערוצי הרדיו הציבורי והמסחרי.
אורי קצנשטיין, צילום: המרכז לאומנות דיגיטלית
עבודותיו של קצנשטיין מתייחסות לטבעו הנזיל והגמיש של האדם, שהחברה מנסה להצרין ולתבנת; ועל המפגש המטלטל בין האדם לחברה. רעיונות הגמישות והתנועתיות מתבטאים בעבודותיו בסאונד ובמוזיקה - כשני מדיומים הגמישים באופיים, כשהגוף הוא הנשא של אותה נזילות מובנת. גוף זה - על הקלקולים והחוסרים שבו - נתקל שוב ושוב באלמנטים חדים ומוחלטים הפוצעים אותו, וחודרים באופנים שונים את השכבה המישושית הבסיסית - העור - המהווה חייץ מדומיין בינו לבין החברה והעולם שסביבו, כך בעבודות בהן קצנשטיין מקיז את דמו, מקעקע אוצרים ומחשמל עצמו וקהל מזדמן כפעולה תרפויטית. רעיון החיץ המדומיין שבין האדם לחברה קיבל אצל קצנשטיין ביטוי ממשי כאמן פרפורמנס ששאף לבטל את הגבול הקונספטואלי בינו לבין הקהל. אותו גוף פגיע, מתחשמל, מטלטל, מסמן את המקומות המנונים של החברה, ומנסה לחלץ אותה מהבנליה בה היא כלואה.
מימין: ילו מן, תמה גורן, צילום: המרכז לאמנות דיגיטלית. משמאל: אורי קצנשטיין, צילום: אורי אשה
תנועה ציבורית
תנועה ציבורית היא גוף מחקר פרפורמטיבי הלומד ומייצר פעולות במרחב הציבורי, צורות של סדר חברתי, כוריאוגרפיות של ציבור, טקסים פומביים וסמויים. תנועה ציבורית יוצרת במגוון דיסציפלינות אמנותיות ביניהן אמנות פלסטית, פרפורמנס, מחול ותיאטרון. עד כה תנועה ציבורית יצרה וביצעה כחמישים פעולות במרחבים ציבוריים ובמוסדות אמנות מובילים בארץ ובעולם, ביניהם: מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון MAXXI, רומא, מוזיאון גוגנהיים, ניו יורק, מוזיאון ואן-אבבה, איינדהובן; המרכז לאמנות עכשווית של אוסטרליה, מלבורן; ותיאטרון הבל אם אופר, ברלין.
רוני בינדר, צילום: ענת פינקלשטיין, המרכז לאמנות דיגיטלית
האירוע יתקיים במוצאי שבת, 29 באוקטובר 2022 החל מ-18:00 ועד חצות, הכניסה חופשית. המרכז לאמנות דיגיטלית, האמוראים 4, חולון.