א.ב. יהושע, מגדולי המספרים הישראלים, חתן פרס ישראל, עיבד למחזה את ספרו "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שתורגם לשפות רבות וזכה לתשבחות ולפרשנויות רבות בארץ ובעולם.
הכל מתחיל בפיגוע. אישה בשנות הארבעים שלה, בלי מסמך מזהה, נפצעה אנושות בשוק הירקות בירושלים, נאבקה במשך יומיים על חייה, ואחרי מותה שכבה אלמונית במדור המתים בהמתנה לבירור זהותה. בחיפוש נוסף בסל הקניות שלה התגלה תלוש משכורת, קרוע ובלי שם, של מאפייה גדולה בירושלים, אבל העובדים והממונים במאפייה לא הרגישו בהיעדרה.
עיתונאי ירושלמי ("הנחש") תוקף את המאפייה על התנכרותה לעובדת שלה מתוך "חוסר אנושיות מזעזע". אבל הבירור במאפייה מגלה שהעובדת – לא יהודייה, מהנדסת במקצועה, שעבדה במאפייה כפועלת ניקיון – פוטרה לפני חודש אבל המשיכה לקבל משכורת.
מה שהיה אפשר תחילה לפטור בהסבר פשוט, הופך בהדרגה לפסיון רב עוצמה, שמצטרפת אליו שירת מקהלה. הישיש, בעל המפעל, מסרב להסתפק בהתנצלות קצרה על אשמה עמומה ונתקף רצון כפייתי לכפרה עמוקה והוא מטיל על גיבור המחזה, הלא הוא הממונה על משאבי אנוש, להחזיר בעצמו את גופת האישה אל כפר מולדתה ולפצות את בנה ואת אימה הזקנה.
זהו סיפור פותח מחיצות, המחדש את המרופט, תוך שהוא מהבהב בין הפסיכולוגיה האישית לבין האידיאולוגיה הלאומית, בין האינטימי לבין המטפיזי.
מימין: מיכה סלקטר ונדב אסולין (צילום: ז'ראר אלון)