|
|
|
 |
להקת הפלמנקו הישראלית |
 |
|
|
|
| |
|
Vitrage ויטראג' - להקת הפלמנקו הישראלית |
|
|
|
|
|
|
קול קורא ליצירה מקורית
ללהקת הפלמנקו הישראלית 23 הפקות מקור, הפקות רפרטואריות מלאות לצד הרבה פרויקטים קטנים יותר ושיתופי פעולה עם אמנים ועם גופים שונים. רוב היצירה האמנותית אמונה על ידי, מיכל נתן, המייסדת והמנהלת האמנותית של הלהקה. זו שלא, נעשתה בידי כוריאוגרפים בעלי שם מספרד.
כפרויקט ראשון בארץ בתחום הפלמנקו והמחול הספרדי, יצא קול קורא המזמין יוצרים להציע יצירה. כל יוצר לפי מה שקרוב ונוגע אליו, ללא הגבלה או התווית קו מנחה. מתוך לא מעט פניות נבחרו שישה יוצרים. יצירות מגוונות, מקוריות, שונות ומעניינות. כל אחד מהיוצרים קיבל - את רקדניות הלהקה המקצועיות בתגבור של רקדניות עתודת הלהקה (דור העתיד גם כן) ושלושה רקדנים אורחים.
Ella - הדס נסטל
כוריאוגרפיה :הדס נסטל, מוזיקה :טליה קליגר, שיר DURME שיר ערש לדינו
עיצוב תלבושות: ורוניקה שור
רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית
היצירה עוסקת באלימות כלפי נשים בחברה הישראלית והשפעותיה ארוכות הטווח המתבטאות בין היתר כפוסט טראומה. תופעת האלימות נגד נשים בתוך המשפחה היא תופעה רחבת היקף בחברה הישראלית. מגילוייה הקיצוניים הוא רצח של נשים על ידי בן זוג או בן משפחה ואזלת היד שמגלות רשויות אכיפת החוק מחייבות שינוי מערכתי ותפיסתי עמוק בחברה. היצירה עוסקת בטראומה ובסימנים שמתחת לפני השטח. לאורך היצירה השפה התנועתית משולבת עם אות אזהרה שהינה חמישה סימני אזהרה של סמל היד של עמותת ל.א לאלימות נגד נשים שהינם המוטיב שמלווה את היצירה. בנוסף הושפעה היצירה מהשיר "האישה האחרונה" מאת נועם חורב שנכתבה לזכרה של דיאנה רז ז"ל.
Vitrage, Ella, צילום: רונן רוזנבלט
Aliah"עלייה" - לין חדד
כוריאוגרפיה: לין חדד, מוזיקה: Lhasa de Sela
חלק ראשון: Anywhere in this world
חלק שני: La maree haute
חלק שלישי: Pallegar a tu lado
חלק רביעי: Love came here
עיצוב תלבושות: ורוניקה שור
רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית
Aliah היא מחווה לזמרת הנודעת Lhasa de Sela וחוקר את נושא ה"עלייה" על כל המאבקים, התסכול והתגליות התרבותיות שלה. איך להתמודד עם אתגרי היומיום, חסמי שפה, להסתגל לאט לאט, להתחבר ולבסוף
ליצור בית חדש. השימוש בקולה של Lhasa de Sela בשלוש שפות יחד עם רקדני להקת הפלמנקו הישראלית, מביאה ליצירה אותנטיות וגיוון תרבותי המאפשר עומק רגשות ותשוקה הבא לידי ביטוי תוך שילוב של סגנונות ריקוד שונים עם השפעות ממחול עכשווי, טנגו נואבו ועוד.
Vitrage, Aliah, צילום: רונן רוזנבלט
בלילה ההוא – ראלי מרגלית
קונספט, מוזיקה, טקסט ונגינה בצ'לים: ראלי מרגלית, ביצוע פסקול ושירה: יוליה פלדמן, כוריאוגרפיה: איילת שחר, ראלי מרגלית והלהקה
תלבושות: ורוניקה שור
רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית
היצירה מפיחה חיים ברגע לילי חידתי אחד שהזדהר וחלף. המוזיקה, הטקסט והתנועה מרחיבים את פעולת ההיזכרות באותו רגע לילי ומשהים את מימד החלוף העצום של הסיטואציה, של הרגע ההוא המיוחד במינו. הלילה ההוא מתרחש על חוף ים רוחש גחליליות ובלבו אישה. לילה, ים, רוח, גחליליות, אישה. יש ניסיון להשתמש בשפה התנועתית של הפלמנקו, שהיא לרוב מדויקת וקצובה להפליא, כדי לייצר משהו הפוך - תנועה אקראית ופרומה הרבה יותר, המדמה את התנועתיות והצליליות שבטבע, את ההתכנסות וההתפזרות שבו. תהליך העבודה גם הוא היה בלתי שגרתי. בתחילה נכתב הטקסט, לאחריו הולחן והוקלט פס הקול עם הזמרת יוליה פלדמן ונגינת הצ'לו של ראלי מרגלית. שלב העבודה עם הלהקה החל בכמה פגישות של אימפרוביזציה חופשית עם המוזיקה שמהן התגבשה הכוריאוגרפיה הסופית, תוך עבודה משותפת עם רקדנית הלהקה איילת שחר.
בבל - ידין מילר
מוזיקה/כוריאוגרפיה/עריכה מוזיקלית/וידאו: ידין מילר
עיצוב תלבושות: בית הספר לעיצוב אמנויות הבמה בהנהלת רקפת לוי וורוניקה שור
רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית
היצירה מכילה בה את הסימבוליקה של האדם כיצור מאותגר חברתית, מתוסכל מעצם קיומו הגשמי ומעורער מעצם היותו בנאי/אדריכל אשר שואף לדמות ליוצרו. אחדות, הרס, אחדות, הרס - למה? יצירה מחולית מעולפת רזים ומתוארת בסמלים. סיפור אחרית המבול (בראשית). על בסיס היות האדם החופשי שונה מרעהו וטבע האדם אשר מיחס לעצמו את עצם החשיבה והעבודה כמהות חייו (קהלת). שילוב של פלמנקו ומחול עכשווי עם מוזיקה מהעולם הרחב, יהדות, פלמנקו ואלקטרוני. היצירה בנויה משלושה חלקים: א. חיבור האנושות יחדיו לאחר מאורעות המבול. ב. בניית המגדל, האחדות, החזון והחטא. ג. העונש האלוהי ופיזור האנושות.
בבל, להקת הפלמנקו הישראלית, צילום: רונן רוזנבלט
Seguiriyas - יוליה טלר
כוריאוגרפיה: אילת שחר, ביצוע: יוליה טלר, מוזיקה: Alfredo Tejada & Paco Vidal, עיצוב תלבושות: גלינה גולצמן
הריקוד מספר על מאבק, על כאב, מוות פנימי וחזרה לתחייה כאשר אי אפשר לדעת מה יהיה הלאה - אבל תמיד אפשר לחזור לחיות. היצירה עוסקת בנושאים כמו כאב, אובדן ומוות. הריקוד הזה מתאר מאבק פנימי וסוער של האדם, בין חיים למוות, בין התרסקות ונפילה לקימה מחדש. כמו כן, הוא עוסק בצורך העז של האדם להתעלות ולהתגבר על הקשיים והכאב. בתחילת הריקוד הרקדנית יושבת ונמצאת בסערה בלתי פוסקת, מותשת, ללא הפוגה בשימוש שאל. בהמשכו היא קמה ומנסה להיעזר, להיאבק, להילחם, בשימוש מקל. ובסופו היא חוזרת לרקוד עם השאל, הפעם לא בישיבה.
Vitrage, Ella, צילום: רונן רוזנבלט
מחול שמעניק לנשים עוצמות שאיני מכירה מסגנונות אחרים
כשצפיתי בהנאה הולכת וגוברת ביצירות השונות וברקדניות המעולות עלה בדעתי שהפלמנקו הכולל דרמה נצחית בין המינים, מעניק לנשים עוצמות שאיני מכירה מסגנונות אחרים של מחול אולי להוציא את מרתה גראהם שהנשים בריקודיה הן עזות נפש והביטוי הגופני גם הוא כזה, מלא כוח, והוא לא מאולף ומרחף כמו בבלט הקלסי, שדורש כוח אך הכוח מוסתר מאחורי הקלות והגמישות. הקסטנייטות המוזהבות המלוות את "סולטנה" המשתמשת במוסיקה אנדלוסית נראו לי ככלי מלחמה זעירים ונוצצים, המשמשים מגינים הסובבים את גוף האישה כאשר תנועת הזרועות המתנחשלות בו נעות ללא הרף יוצרות רקמה סבוכה, נשית אך בלתי חדירה.
מחול לאחר תאונת דרכים ואבדן רגל
רגע מצמרר הוא המחול של איילת שחר שיצרה ריקוד עבור יוליה טלר אשר איבדה רגל בתאונת דרכים וחזרה לרקוד. בעדינות ובקבלת הקושי והתגברות עליו יוליה טלר יושבת על כיסא ותחילה רוקד רק הצעיף הרקום שבידיה. לאחר מכן היא קמה ובכמה תנועות מצליחה להעביר את תחושת המחול והקרב על קיומה באופן מעורר השתאות.
הדואט של מאיה שני וקיריל סובלפוב ב"עלייה" היה חושני במיוחד, כאשר הארוטיות מתבטאת בקשב ההדדי, בידיעה שעכשיו ברגע זה על הבמה הם בלתי נפרדים, ובהרמוניה המלאה שבין הרקדנים ללא היסוס או טעות כל עוד הם רוקדים ביחד. המוסיקה והזמרה של לאסה דה סלה. מובילה אותם ואת הקהל בכמיהה ובהתענגות.
הטכניקה הבוהקת של הקבוצה כולה מצליחה לאסוף תחתיה גם רקדניות שהברק האישי חסר והידיים המלאות פיתוי המתערסלות מעל לראשיהן וסביב גוון מצהיר על יכולת עמידה מול העולם וגאווה בעמידה זו.
Vitrage, seguiriyas, צילום: רונן רוזנבלט
סולטאנס – מיכאלה הררי
כוריאוגרפיה: מיכאלה הררי, מוזיקה: חואן מרטין אלבום "מוזיקה אלהמברה"
עיצוב תלבושות: ורוניקה שור
רקדנים: להקת הפלמנקו הישראלית
סולטאנס היא יצירה בהשראת תרבות האנדלוסית הקדומה. ספרד בתקופה המוסלמית פרחה מבחינה אמנותית. דרום ספרד או "אל-אנדלוס" במיוחד היה תוסס מבחינת תרבות המוזיקלית והספרותית. היצירה לוקחת שיר מתקופת המאה ה-14 בשם "למה בדה יתתנה" או בתרגום: "כשהיא מתחילה להתנועע". השיר נכתב על ידי המשורר מגרנדה אבן אל חטיב במבנה פואטי פופולרי בשם "מוושחת". הגרסה בהפקה זו שייכת לגיטריסט הספרדי חואן מרטין, והזמר הלבנוני עבדול סלאם חיר. המוזיקה במקצב נקראת "סמאי", המוכרת במוזיקה האנדלוסית, המצרית והטורקית. אסתטיקה של פעם ורגישות רומנטית מאפיינות את היצירה העושה שימוש באוצר תנועות מהרפרטואר הספרדי הקלאסי ונגינה בקסטנייטות. השם "סולטנאס" מתייחס לתרבות חצר המלך בארמון המפורסם, אל-חמברה, שם נשים בחדרי החדרים האינטימיים התבדחו ושעשעו את עצמן בשירה, נגינה וריקוד. הרצון ביצירה הוא לבטא את שמחת החיים בניחוח ספרד הרב תרבותית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|