פסטיבלים - מותו של סוכן (הקאמרי)

תגובת גולשים (24 תגובות)

הוסף תגובה לכל התגובות

24. ההצגה המרגשת של השנה

מנחם , תל אביב (06/01/2008)

23. חובה לראות !!!

בוריס , פתח תקוה (06/12/2007)

22. משחק מדהים

ערן , (17/11/2007)

21. נפלא מענג ומרגש מאד

מוריס , חיפה (26/10/2007)

20. אולי שיתקנו כבר את הרצפה בתיאטרון י-ם?

תומר , (11/10/2007)

19. הצגה נהדרת הסוכן מעולה וביף נפלא מאין כמוהו (ללא תוכן)

מרינה , פתח תקווה (23/09/2007)

18. שיעמום מיותר

נטע , (18/09/2007)

17. לבוא רעננים

ניר פוטר , (04/07/2007)

16. הצגה טובה

מאור שדה , (26/05/2007)

15. הצגה טובה מאד. מיכה סלקטר מדהים

הלית , (26/05/2007)

14. יכלו יותר

מושיקו , (27/04/2007)

13. הפקה מ פ ו א ר ת. כל הכבוד! (ללא תוכן)

הייתי , (22/04/2007)

12. מותו של סוכן- התרשמותי

עירית , שרון (21/04/2007)

11. מותו של סוכן-ארתור מילר-ביקורת-הקאמרי


	ארתור מילר כתב לפני 58 שנה את מחזהו "מותו של סוכן"אשר ביסס אותו כאחד מגדולי הדרמטורגים במאה ה20.המחזה הזה נחשב לאחד הגדולים שנכתבו במאה שעברה.הוא הוצג בארץ 6 פעמים ואפילו פעם אחד עם אותו במאי של עכשיו.למרות מעלותיו לא היה צידוק להעלותו פעם נוספת כעת על בימת הקאמרי גם כשחלק מהבעיות שמועלות במחזה אקטואליות גם היום. היתה אולי הצדקה אם הבימוי היה מיוחד,חריג, או משהו ספציפי בו אך לצערי, לטעמי היה זה בימוי קצת ארכאי עם חזרות שיגרתיות אחורה מרובות בתפאורה דלה מבלבלת וגם לא אסטטית.אמנם המשפחה הינה משפחה שהכסף חסר אך בכל זאת יש דרכים אחרות כדי להראות את הדלות בדרך יפה יותר.מה נשאר-המשחק.הוא טוב מאוד .משחקים לפי סדר ההופעה במחזה הכוכבים של הקאמרי עודד תיאומי,תיקי דיין, מיכה סלקטר,יפתח קליין,צביקי לוין ורבים מפורסמים אחרים.כולם טובים אך יחד עם זאת אין אף אחד מהם שמגלם דמות שתישאר חקוקה בזכרוני בגלל המשחק. וילי -עודד תיאומי הוא סוכן נוסע .בגיל מבוגר מפוטר מעבודתו ,אינו מסתגל למציאות החדשה, דרש מבניו הרבה והם לא הגשימו את ציפיותיו. אשתו אוהבת אותו אך אינה יכולה למנוע ממנו את היאוש וזכרונות העבר.הפתרון שהוא רואה הנו אחד -התאבדות שתביא למשפחתו עושר ויעלה את הערך העצמי שלו בעיניה. לראות או לא לראות: אם ראית פעם בעבר אינני חושב שכדאי. נכתב על ידי elybikoret , 1/4/2007 23:50 elybikoret@gmail.com הוסף תגובה

elybikoret , tel aviv (02/04/2007)

10. הביקורת שלי על מותו של סוכן


	מותו של סוכן – התיאטרון הקאמרי של תל אביב המחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר נחשב לאחד מהיצירות המועלות ביותר של הקלאסיקה המודרנית. הוא מספר על ווילי לומן, סוכן נוסע בן 63 החש שהוא מתקשה להתמודד עם הציאות בה הוא חי. הוא מפוטר מעבודתו והתקווה כי בניו יגשימו את החלום האמריקאי מתנפצת. גם אהבתה של אשתו המסורה לא מצליחה לחלץ אותו מהייאוש והוא בורח אל זכרונות העבר, אל שיחות דמיוניות עם אחיו ההרפתקן שהתעשר בגיל צעיר, אל אשה בחדר מלון ואל הימים הטובים בהם אשתו וילדיו העריצו אותו ומשפחתו חיה בתחושה שכל החלומות יתגשמו. ווילי מנסה להפוך את הכישלון לניצחון , בהחלטה שאותה הוא מממש בסופה של יממה שבמהלכה מתרחש המחזה. הוא מקווה כי במותו יהיה שווה יותר מאשר בחייו. הבמאי של ההפקה הנוכחית מיכה לבינסון העמיד הפקה פשוטה ויפה. לבינסון השתמש בכל אמצעי התיאטרון על מנת ליצור הפקה קולחת ומרתקת. החל מהמוסיקה המצויינת כתמיד של אלדד לידור (רק חבל שבשני קטעים מסוימים לידור בחר להעתיק מעצמו ולהשמיע מוסיקה שכבר כתב בעבר למחזה אחר, "פלדה" של בית ליסין. אם כי גם במקרים אלו נדמה כי המוסיקה מתאימה בדיוק ומשתלבת מצויין במחזה, כמו תמיד אצל לידור). בהמשך, התאורה של קרן גרנק שיחד עם המוסיקה יוצרת את האווירה של ההפקה הזאת. אווירת כובד, מועקה, דיכאון. כל אלו נוצרים על-ידי המוסיקה והתאורה בשילוב הרמוני מצויין זה בזה. הבמה המינימליסטית והקרה שעוצבה על-ידי דרור הרנזון ואורנה סמורגונסקי מפרידה בצורה יעילה בין מציאות להזיה ויוצרת את הניכור, את העלבון, אך גם את התקווה והחלום. לבינסון, כמו בהפקותיו הקודמות, יודע לשלב את כל האלמנטים הללו בצורה מושלמת, אך את הבמה, כמנהגו, הוא משאיר לשחקנים שהועמדו לרשותו, וכן למחזה עצמו, שהוא יצירת מופת קשה וכואבת בפני עצמה שגם נשמעת מצויין בזכות תרגומו הטבעי כל-כך של הלל מיטלפונקט. השחקנים כולם עושים את מלאכתם נאמנה. יש לציין את אוהד שחר ואלי גורנשטיין, שניהם בונים קריקטורות מצויינות של אנשי החברה הגבוהה והמעמד הגבוה, אם זה שחר כמנהל העבודה של ווילי לומן שמודיע לו על פיטוריו, ואם זה גורנשטיין בתפקיד הדוד בן, אחיו העשיר של לומן. מיכל קלמן עסיסית בתפקיד האשה בבית המלון, אבי טרמין, יונתן צ`רצ`י וצביקי לוין טובים גם הם. תיקי דיין בתפקיד אשתו של ווילי חמה ואימהית, ומרגשת במונולוג הסיום שלה, יפתח קליין טוב גם הוא כבנו הצעיר של ווילי, אך הבמה שייכת לשניים – עודד תאומי ומיכה סלקטר. לשני השחקנים המצויינים הללו יש נוכחות בימתית ממגנטת. סלקטר בתפקיד ביף, בנו הבכור של ווילי, פשוט מצויין. בשתיקותיו, במבטיו, ברגעי הזעם העצור והכבוש, מצליח סלקטר להביע כל-כך הרבה. וכשהזעם מתפרץ מתוכו לקראת סוף המערכה השניה ולאחר מכן גם הבכי המריר, הוא מגיע לשיאים חדשים בקריירת המשחק שלו. זהו לטעמי משחקו הטוב ביותר עד כה. עודד תאומי מעולה בתפקיד האנטי-גיבור של המחזה, ווילי לומן. הוא מלא שמחה ותאוות חיים כמו ילד קטן בקטעי הפלשבק של דמותו ומיד בסופם חוזר להיות אותו אדם אבוד ומיוסר. המעברים של תאומי בין שני המצבים הללו הם מלאכת משחק וירטואוזית שרק שחקן מנוסה כתאומי יכול לעשות בכזו דייקנות ובכזה כישרון. תאומי מרגש בדבקותו בחלומו (כשהוא אומר פעמים רבות "אני ווילי לומן", גם אם יודע ששם זה כבר לא אומר הרבה, אם בכלל...), ומנגד כובש בכנותו ובהשלמתו עם מצבו בהווה (כאשר שואל את ברנרד "מהו סוד ההצלחה?"). הבטחון שתאומי מביא לדמות, הדבקות, החלום שלעד לא מתנפץ, יוצרים דמות מעוררת חמלה וזהו ללא ספק אחד התפקידים הטובים שנראו בארץ בשנים האחרונות. כמו סלקטר, גם תאומי מגיע לשיאי משחקו הגדול והמרגש בסוף המערכה השנייה, שם הם יוצרים יחד דואט משחקי שקורע את הלב. "מותו של סוכן" בקאמרי היא הצגה קשה, כואבת ונדירה בכנותה וביופיה הבימתי והמשחקי. ההצגה הזו ללא ספק שייכת לשני שחקנים נפלאים- עודד תאומי ומיכה סלקטר, המראים כאן מלאכת משחק וירטואוזית מהי. הוסף תגובה

שגיא , (30/03/2007)

9. מותו של סוכן - הביקורת שלי


	המחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר נחשב לאחד מהיצירות המועלות ביותר של הקלאסיקה המודרנית. הוא מספר על ווילי לומן, סוכן נוסע בן 63 החש שהוא מתקשה להתמודד עם הציאות בה הוא חי. הוא מפוטר מעבודתו והתקווה כי בניו יגשימו את החלום האמריקאי מתנפצת. גם אהבתה של אשתו המסורה לא מצליחה לחלץ אותו מהייאוש והוא בורח אל זכרונות העבר, אל שיחות דמיוניות עם אחיו ההרפתקן שהתעשר בגיל צעיר, אל אשה בחדר מלון ואל הימים הטובים בהם אשתו וילדיו העריצו אותו ומשפחתו חיה בתחושה שכל החלומות יתגשמו. ווילי מנסה להפוך את הכישלון לניצחון , בהחלטה שאותה הוא מממש בסופה של יממה שבמהלכה מתרחש המחזה. הוא מקווה כי במותו יהיה שווה יותר מאשר בחייו. הבמאי של ההפקה הנוכחית מיכה לבינסון העמיד הפקה פשוטה ויפה. לבינסון השתמש בכל אמצעי התיאטרון על מנת ליצור הפקה קולחת ומרתקת. החל מהמוסיקה המצויינת כתמיד של אלדד לידור (רק חבל שבשני קטעים מסוימים לידור בחר להעתיק מעצמו ולהשמיע מוסיקה שכבר כתב בעבר למחזה אחר, "פלדה" של בית ליסין. אם כי גם במקרים אלו נדמה כי המוסיקה מתאימה בדיוק ומשתלבת מצויין במחזה, כמו תמיד אצל לידור). בהמשך, התאורה של קרן גרנק שיחד עם המוסיקה יוצרת את האווירה של ההפקה הזאת. אווירת כובד, מועקה, דיכאון. כל אלו נוצרים על-ידי המוסיקה והתאורה בשילוב הרמוני מצויין זה בזה. הבמה המינימליסטית והקרה שעוצבה על-ידי דרור הרנזון ואורנה סמורגונסקי מפרידה בצורה יעילה בין מציאות להזיה ויוצרת את הניכור, את העלבון, אך גם את התקווה והחלום. לבינסון, כמו בהפקותיו הקודמות, יודע לשלב את כל האלמנטים הללו בצורה מושלמת, אך את הבמה, כמנהגו, הוא משאיר לשחקנים שהועמדו לרשותו, וכן למחזה עצמו, שהוא יצירת מופת קשה וכואבת בפני עצמה שגם נשמעת מצויין בזכות תרגומו הטבעי כל-כך של הלל מיטלפונקט. השחקנים כולם עושים את מלאכתם נאמנה. יש לציין את אוהד שחר ואלי גורנשטיין, שניהם בונים קריקטורות מצויינות של אנשי החברה הגבוהה והמעמד הגבוה, אם זה שחר כמנהל העבודה של ווילי לומן שמודיע לו על פיטוריו, ואם זה גורנשטיין בתפקיד הדוד בן, אחיו העשיר של לומן. מיכל קלמן עסיסית בתפקיד האשה בבית המלון, אבי טרמין, יונתן צ`רצ`י וצביקי לוין טובים גם הם. תיקי דיין בתפקיד אשתו של ווילי חמה ואימהית, ומרגשת במונולוג הסיום שלה, יפתח קליין טוב גם הוא כבנו הצעיר של ווילי, אך הבמה שייכת לשניים – עודד תאומי ומיכה סלקטר. לשני השחקנים המצויינים הללו יש נוכחות בימתית ממגנטת. סלקטר בתפקיד ביף, בנו הבכור של ווילי, פשוט מצויין. בשתיקותיו, במבטיו, ברגעי הזעם העצור והכבוש, מצליח סלקטר להביע כל-כך הרבה. וכשהזעם מתפרץ מתוכו לקראת סוף המערכה השניה ולאחר מכן גם הבכי המריר, הוא מגיע לשיאים חדשים בקריירת המשחק שלו. זהו לטעמי משחקו הטוב ביותר עד כה. עודד תאומי מעולה בתפקיד האנטי-גיבור של המחזה, ווילי לומן. הוא מלא שמחה ותאוות חיים כמו ילד קטן בקטעי הפלשבק של דמותו ומיד בסופם חוזר להיות אותו אדם אבוד ומיוסר. המעברים של תאומי בין שני המצבים הללו הם מלאכת משחק וירטואוזית שרק שחקן מנוסה כתאומי יכול לעשות בכזו דייקנות ובכזה כישרון. תאומי מרגש בדבקותו בחלומו (כשהוא אומר פעמים רבות "אני ווילי לומן", גם אם יודע ששם זה כבר לא אומר הרבה, אם בכלל...), ומנגד כובש בכנותו ובהשלמתו עם מצבו בהווה (כאשר שואל את ברנרד "מהו סוד ההצלחה?"). הבטחון שתאומי מביא לדמות, הדבקות, החלום שלעד לא מתנפץ, יוצרים דמות מעוררת חמלה וזהו ללא ספק אחד התפקידים הטובים שנראו בארץ בשנים האחרונות. כמו סלקטר, גם תאומי מגיע לשיאי משחקו הגדול והמרגש בסוף המערכה השנייה, שם הם יוצרים יחד דואט משחקי שקורע את הלב. "מותו של סוכן" בקאמרי היא הצגה קשה, כואבת ונדירה בכנותה וביופיה הבימתי והמשחקי. ההצגה הזו ללא ספק שייכת לשני שחקנים נפלאים- עודד תאומי ומיכה סלקטר, המראים כאן מלאכת משחק וירטואוזית מהי. הוסף תגובה

שגיא , (30/03/2007)

8. הצגה מצוינת מיכה סלקטר אדיר

ערן , (02/03/2007)

, (16/01/2007)

6. מיושן!

, (07/01/2007)

5. משחק טוב - בימוי חסר מעוף

צופה צעיר , (06/01/2007)

4. רשמים מהבכורה - אמש

כפיר , (05/01/2007)

3. הצגה מרגשת וכואבת

עמי , (05/01/2007)

2. שבח והלל מפי הנדלזלץ כבר מובטח. (ללא תוכן)

, (30/12/2006)

1. מכה שזה ייעלה כבר

לבנת , (24/12/2006)