הודעתה של אן לאביה הקשיש, שהיא עומדת לעזוב את פריז עם החבר החדש שלה, מעמתת את האב עם גילו המתקדם. הוא מנסה להתעמת איתה על כך, אך אינו מצליח לזהות בשום פנים ואופן בצעירה שעומדת בפניו את בתו. גם המטפלת החדשה המופיעה בביתו לובשת ופושטת זהות.

הזיכרון המתעתע עומד במרכזו של המחזה המרגש והפיוטי הזה, שמעז אולי בפעם הראשונה בתולדות הדרמה להראות את החיים מנקודת מבטו של אדם בערוב ימיו.

זכה בפרס הצגת השנה בפרס המולייר לשנת 2014, וכן בפרסים השחקן בתפקיד הראשי והשחקנית בתפקיד הראשי.