|
|
|
 |
אוניברסיטת תל אביב |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
דרמטורגיה ופיתוח רעיונות: סלי ארקדש
בימוי: חנה ואזנה גרינולד
תפאורה ותאורה: יאנה ציקנובסקי
יעוץ אמנותי: ורד פיק
מוזיקה: איתי מאירי
תאום אמנותי: אני אטדגי
כוריאוגרפיה: תומר צירקילביץ |
| משתתפים: סלי ארקדש, אביטל-מישל מאיר, עדן אוליאל |
משך הופעה: כשעה
|
|
|
|
להיות אישה, להיות פועלת, להיות מזרחית, להיות מהגרת; לחיות במדינת ישראל ולתהות מה זה להיות חלק ממנה.
מופע זה הוא קולאז' של שירה חברתית-פוליטית שנכתבה על ידי יוצרות ויוצרים שביקשו להשמיע את קולות הפריפריה במציאות המורכבת של מדינה שמבקשת להיות "יפת מראה ויפת עיניים". שירה זו תובעת מאתנו להתבונן מחדש על מה שבפנים ומי שבחוץ, מה שנשמע ומי שמושתק, מה שנוכח ומי שנעדר.
הנשים במופע זה מציעות לחברה, מרחב חדש בעל ריבוי פנים ונרטיבים. מרחב שבו נשזרת ונתפרת החברה הישראלית כולה מחדש.
ההצגה עלתה לראשונה במסגרת מסלול שחקן-חוקר-יוצר באוניברסיטת תל-אביב
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|