|
|
|
 |
האופרה הישראלית |
 |
|
|
|
| |
|
סימון בוקנגרה - האופרה הישראלית 18/19 |
|
|
|
|
|
| |
מלחין: ג`וזפה ורדי
ליברית: פרנצ`סקו מריה פיאווה
בימוי: דייויד פאונטני
מנצח: ג`וליאנו קרלה
תפאורה: רלף קולטאי
תלבושות: סו ווילמינגטון
תאורה: אייל לוי שרון |
סולנים (שירה): יונוץ פאסקו, ויטוריו ויטלי, אינסנג סים, ג`קומו פרסטיה, , אורליה פלוריאן, אלה וסילביצקי, , גסטון ריברו, הקטור סנדובל, , ג`יהון קים, דמיאנו סלרנו, איתן דרורי, אשרי שגב , נח בריגר
מקהלות: מקהלת האופרה הישראלית
מנצח: איתן שמייסר
תזמורת: התזמורת הסימפונית ראשון לציון
תרגום: ישראל אובל |
|
|
|
|
עלילת האופרה מתרחשת בגנואה במאה ה- 14 ומתארת באמצעות קורותיו של סימון בוקנגרה, שודד ים פשוט שהופך למושל העיר גנואה, את המאבקים בין המעמדות, את כוחה המסוכן של השררה ואת האופן שבו בעלי כח מנצלים אותו לקידום צרכיהם האישיים.
סימון בוקנגרה, שוכנע להיכנס לתפקיד המושל על ידי פייטרו ופאולו, בני האצולה, ומצפה שהכתרתו כשליט תקדם את סיכוייו לזכות בידה של אהובתו מריה, הכלואה בבית אביה, פייסקו, יריבו של בוקנגרה. בתם של בוקנגרה ומריה נעלמה, ואילו מריה עצמה מתה עם מינויו של בוקנגרה לתפקיד המושל. 25 שנה מאוחר יותר, מתברר לנו כי הבת, אמליה, אומצה על ידי משפחת אצולה, אךאביה וסבה אינם יודעים שהיא בחיים. מכאן מסתבכת העלילה ובמהלכה מגלה בוקנגרה כי אמליה היא בתו, והוא נעתר לבקשתה להתחתן עם אהוב ליבה ולא לפאולו האציל, בעקבות כך הוא מורעל ומת. מרכזה של העלילה מתמקד במערכת יחסי השנאה-בוז-לעג בין פייסקו לבוקנגרה הבא לידי ביטוי בכתיבה מוסיקלית מצמררת לקולות הנמוכים – פייסקו הבס ובוקנגרה הבריטון.
בוקנגרה הוא מהדמויות האנושיות ביותר באופרות של ורדי. בניגוד לפוליטיקאים ולעסקנים הסובבים אותו וחולמים רק על כוח ונקמה הוא גם אב וגם שליט החושב על טובת משפחתו אך לא פחות על טובת המדינה.
ב"סימון בוקנגרה" ורדי שם במרכז דווקא את הדמויות המבוגרות, והמורכבות יותר (הבסים והבריטונים), כשהסופרן (אמליה) והטנור (אהובה, גבריאל אדורנו) מהווים דמויות משניות יותר.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|