|
|
|
 |
בית הספר למשחק ואמנויות הבמה בנגב |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: מרשה נורמן
תרגום ובימוי: אילן שטורם
בימוי: איה קפלן
תעתוק וניהול מוזיקלי: יהודית אהרון
תחקיר ועריכה: דניאלה מור
תאום אמנותי: זיו וולושין
מוזיקה: שחר ימפולסקי |
| משתתפים: לי גורל, רעות פיש, יעל רימון, אלירן הרוש, אדר סידליק, רותם ויסברג , משה משה, רועי גור , עידן אבישר עפר פרימן - בוגרי בית הספר |
|
|
|
|
אחרי שריצתה 8 שנים בכלא בעוון רצח, חוזרת ארלין לעיר הולדתה.
היא נכנסת לדירה הקטנה שיועדה לה- נחושה בדעתה להשאיר את העבר מאחוריה ולפתוח בחיים חדשים.
אבל המשימה הזאת מתגלה כמסובכת יותר ויותר כאשר העבר מחליט לדפוק בדלת ולא מרפה אמה המזניחה, אהובה הסרסור החלקלק, סוהר בעל תוכניות אפלות,ויותר מכל- זכרונות העבר.
כל אלה מאיימים לדרדר את ארלין חזרה אל עולם הפשע. ארלין מגלה כי לא מספיק לצאת מהכלא כדי להיות חופשיה, צריך גם להשתחרר ממועקות , לאוורר תפיסות ישנות ובעיקר ללמוד לסלוח- האם תצליח במאבק על חייה החדשים?
מחזה מותח קצבי וסוחף המתרחש במשך 48 שעות.
טלפון להזמנות: 08-6464940 שלוחה 1
בשל שיפוצים – חנייה תתאפשר ברחבת העירייה, בחניון בית שיאים וברחובות בסביבה, מומלץ להגיע מוקדם!
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (2 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 2. ועוד משהו
 | |  | | לצלמים יש עפרון לצביעת עיניים אדומות (התמונה שצילמתם אמנם יפה אבל העיניים האדומות קצת מקלקלות אותה).
הוסף תגובה | |  | |  |
| 1. הצגה חזקה ומרגשת
| | | | אני רואה הצגה שלישית של המחזור הזה של בית הספר למשחק. שתי ההצגות הקודמות שראיתי היו טובות - אבל לא יותר מזה.
ההצגה הזו הייתה ממש מעולה.
אני ראיתי את ההצגה `לצאת מכאן` בבית-צבי והיא הייתה חוויה חזקה גם כן, אבל בבית-הספר למשחק בב"ש ההצגה הייתה שונה לגמרי.
בבית-צבי היה למראה הויזואלי של הבמה אפקט מאוד חזק. הבמה הייתה מלאה בסורגים שהכניסו ממש את הקהל לאוירת הכלא.
ההצגה בב"ש הייתה הרבה יותר צנועה מבחינה תפאורתית, אבל מבחינה רגשית הצליחה הרבה יותר לגעת בגלל המשחק המעולה של רעות פיש, לי גורל ושאר הצוות ובגלל הבימוי שנכנס לנשמה של הדמויות.
תפאורה היא חלק ממחזה והרבה פעמים תפאורה צנועה יכולה לעשות עוול להצגה (נגיד בבית ברנרדה אלבה התפאורה הצנועה שהייתה עשתה עוול להצגה של בית הספר למשחק בב"ש - ראיתי לפני כעשר שנים בהבימה ושם ממש התפאורה הכניסה את הקהל לתוך בית ברנרדה אלבה), אבל דווקא במקרה של "לצאת מכאן" התפאורה הצנועה הבליטה את איכויותיהן של שתי השחקניות הראשיות (ארלי וארלין שאותן שיחקו לי גורל ורעות פיש). הן ממש נגעו התוך הנשמה של הצופה.
העובדה שביימה את ההצגה אישה (איה קפלן המעולה) הצליחה להוציא הרבה יותר רגש מהשחקניות (לעומת הגרסה המעולה גם כן של בית צבי שבויימה ע"י גבר).
אני חושב שהצגה זו צריכה להמשיך ולהיות משוחקת בבתי-כלא או במוסדות שיקום וגמילה - העובדה שהיא ניידת מבחינה תפאורתית היא יתרון גדול מבחינתה במקרה זה.
לסיום, רוצה להודות מאוד לרעות פיש, ללי גורל, לאיה קפלן ולבית-הספר למשחק המעולה בב"ש.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|