|
|
|
 |
אירוע |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
רקדנים: סהר עזימי ותמרה ארדה
ניהול טכני: דני פישוף
עיצוב תאורה: דני פישוף
מוזיקה וניהול מוזיקלי: דידי ארז
תחקיר ועריכה: אנה וייסמן
הפקה: ענת רדנאי |
|
|
|
|
Cell in a Human Scale
זהו דואט אינטימי העוסק בהתמודדות החברה והפרט עם נגיף המאיים להשתלט ולכלות. דואט שמתקשר עם הקהל פיזית, שלא מותיר את הקהל אדיש במקומו.
המופע יתרחש על במה לבנה. החלל הלבן – הסטרילי, מייצג את הפתרון האורבני העתידני להתמודדות עם בעיות זיהום, הדבקה והידבקות.
ההשראה לעיצוב הבמה מקורה בעבודות של אבסלון (מאיר אשל), אמן ישראלי צרפתי שנפטר בראשית שנות ה -90 מסיבוכים של מחלת האיידס.
בתוך חלל לבן, מוגן וסטרילי "חיות" שתי דמויות הבוחנות את יחסן לסביבה ואת יחסן אחת לשניה. יחס המונע מפחד וזהירות ומוביל לכדי התמזגות עם הסביבה ולכדי עיוורון למתרחש.
הדמויות מחפשות דרכים לשרוד בסביבת הזיהום שמשתלט על גופן ועל סביבתן. הן נאלצות לשנות את ההרגלים שלהן את דרכי התקשורת שלהן. כך מוצאות עצמן הדמויות, ביחד עם קהל צופים, במסע התמודדות לקראת דרך חיים חדשה. התמודדות זו מובילה את הדמויות להיוולד מחדש - לקבל את ה"פלישה" ולהשלים עימה.
באמצעים אמנותיים מגוונים – תנועה, הקרנת דימויים ובשילוב עם תפיסת חלל וסאונד יחודית - מבקשים היוצרים לבטל את ההבחנה הקלאסית בין "קהל" לבין "במה-מופע.
היוצרים מבקשים להעצים את חווית הצופה ולגרום לו לחוש את התפשטותו של הזיהום. הכוונה היא לגעת בקהל ולשתפו בזמן אמת בתחושת ההתמודדות ובמסע שעוברות הדמויות.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|