הימים ימי שלהי מלחמת טרויה. הצבא היווני מותש ומפורר מהמצור המתמשך על חומות העיר שלא נכנעת. חוסר הכרעה, או תיקו בחזית, מאיימים על האחדות הלאומית. אודיסאוס, מנהיגם הערמומי של היוונים, מחליט לנקוט במהלך חשאי: על אי בודד, אי שם בים, אמור לחיות עדיין פילוקטטס, הגיבור המיתולוגי של שלביה הראשונים של המלחמה. לאחר שהוא הוכש על ידי נחש ארסי וסבל מפצע מדמם הוא איבד מכושרו הקרבי.

אודיסאוס בעצמו הוריד אותו בכח על האי הנטוש, כי קול זעקותיו של פילוקטטס הפצוע הפריע לטקסי הדת של היוונים שהיו כה חשובים כדי להפיח מוטיבציה. כעת, שנים אחרי, חוזר אודיסאוס אל האי כדי לנסות ולאתר את פילוקטטס, אח לשדה הקרב לשעבר, שהפך ליריבו המר, לפייס אותו, ואולי גם לגייס אותו לחזור אל שדה הקרב.

הוא מביא אתו לאי את נאופטולמוס, בנו הצעיר וחדור המוטיבציה של אכילס – סמלה של העוצמה היוונית המתבלה. האם פילוקטטס בכלל עוד חי? מה מצבו הגופני? מה מצבו הנפשי? האם יצליחו לשכנע אותו לחזור “הביתה”? המפגש הטעון עם הסמל הלאומי הגולה, לאחר שנים של סבל, בדידות ועלבון עמוק, הופך למחול מרתק של מניפולציות פוליטיות ורגשיות עד לסוף הלא צפוי, שבו באופן כה צפוי וטראגי, מהלך פוליטי מתוחכם שב ורומס ערכי מוסר .

דרמה פיוטית פוליטית פרי עטו של גדול מחזאי גרמניה בעידן שאחרי מלחמת העולם השניה. מולר, שנחשב לכשרון הגדול ביותר בתיאטרון של גרמניה המזרחית, לשעבר, לאחר ברכט, “הסתבך” בשנות ה-60 של המאה הקודמת עם המפלגה הקומוניסטית, נושל ממעמדו ולא יכול היה להמשיך ליצור. אל המיתוס הידוע של פילוקטטס הוא יוצק כאן אלמנטים מהביוגרפיה האישית שלו והאקטואליות של כל המיתוס כולו דומה שמסרבת לפוג, בעיקר כיום.