בגיל 37 היה לו הכל: כסף, משפחה, פרסום. ולא היה לו כלום: הוא לא גר עם משפחתו, ותיאב את עבודתו. פרסומו כעיתונאי ולא כסופר גרמו לו לשקוע בדיכאון עמוק. ואז, מתוך החשיכה ומתוך ניסיון לכתוב רומן ש "ייפתר מרוח הרפאים של ההתאבדות" החל לבעבע מתוכו ספר אחר. לא רומן אלא תכנית מדינית. לא מחזה אלא תכנית לפעולה.
הוא הזה מדינה, ניסה לממש אותה ונכשל. הוא מת כעבור שבע שנים: חסר כסף, בעל משפחה מפורקת ובראש תנועה שהחלה למרוד בו. אבל אנחנו גרים בתוך הפנטזיה של האיש הזה. תיאודור הרצל- האיש שעד סוף ימיו התלבט: "אולי אני מתהלך בתוך רומן בלבד?"