|
|
|
 |
הקאמרי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: ג'ואנה מאריי-סמית'
תפעול תאורה: יותם בנשלום
עיבוד ובימוי: אורי אגוז |
|
|
|
|
"אם את לא תניחי לעבר שלך, אנחנו לא נוכל להמשיך הלאה! לא נוכל, את מבינה?!"
כמעט שלושים שנה אחרי שנמסרה לאימוץ, מחליטה בילי, כוכבת טלוויזיה מלאת חיים, להיפגש לראשונה עם אמה הביולוגית. היא מוצאת את אנה, עורכת סרטים אינטלקטואלית, ותובעת ממנה להתמודד עם אהבתה ועלבונה, לגשר על השנים האבודות. השתיים מגששות זו סביב זו, מחפשות אחר דרך להתקרב מחדש, אבל מתקשות להתמודד עם מטעני העבר.
היחסים המורכבים של אם ובת, התנגשות בין ערכים והשקפות, משורטטים בכנות עוצמתית באחד ממחזותיה המרתקים ביותר של ג`ואנה מאריי-סמית`. מאריי-סמית`, מהמחזאיות הבולטות ביותר כיום ("אונור"), זוכה להצלחה כבירה ברחבי העולם ומוצגת מעל בימות התיאטראות המובילים, בווסט אנד, ברודווי ועוד.
המחזה, שהועלה השנה גם בלונדון, זכה לביקורות מהללות.
ביקורות
"דרמה מורכבת ואינטנסיבית שאסור להחמיץ, כתובה בעוצמה למן הרגע הראשון" - Sunday Herald-Sun
"השתקפות הבדלי הדורות מבעד לפריזמה המחשמלת של יחסי אם ובת במחזה מרגש עד דמעות. בתוך עלילה רבת תהפוכות, נערכות משני צידי המתרס שתי נשים חזקות ומגובשות, נכונות למלחמה עתיקת היומין של הורה וילד - כל אחד על האמת שלו" - The Times.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (10 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 10. הלוואי שהיה ניתן להשיג את הקאמרי
| 9. מתח דרמטי ומשחק מרתק!
 | |  | | ``פרי אהבה``, הוא ביסודו מחזה של נשים על נשים. כתבה אותו מחזאית אוסטרלית, ג``והנה מרי סמית, וביימה אותו אורי אגוז, שגם ערכה בטעם רב את המוסיקה. ועל הבמה, שתי דמויות, אם ובתה. העלילה מתרכזת במפגש מאוחר בין השתיים, לאחר ניתוק ממושך בעקבות מסירת הבת לאימוץ. המחזה בודק את האפשרויות לבניה של קשר, תוך התעלמות מן העבר. זו בוודאי סוגיה מעניינת וחשובה, אלא שבמחזה נשמעים יותר חילופי רעיונות במקום התפתחות דרמטית של ממש. עם זאת, הניגוד בין שתי הנשים מרתק. האם, פמיניסטית, עצמאית, אסרטיבית וחסרת רגש; והבת, צמאה לאהבה ולקשר אנושי. אך גם בעלת תובנות עמוקות. הנקודה הדרמטית המשמעותית כאן, היא שלקראת הסוף, מתפרצת מפי האם הנוקשה, מדה רבה של רגש. כאן גם הכרחי לציין את הישגיהן של השחקניות. הבימאית הצליחה לבנות בעזרתן מתח דרמטי, וגם להעניק נפח אנושי משכנע למתרחש. רוזינה קמבוס מפליאה במשחק מאופק ומופנם וגם מיטיבה לבטא רגש, בעוד שמיכל בלנקשטיין מרתקת בתפקיד הבת הרגישה.
מעריב וקול ישראל, אלייקים ירון
הוסף תגובה | |  | |  |
| ביקורת מעריב וקול ישראל- אלייקים ירון , (03/01/2008) |
| 8. ביצוע מעולה לקמבוס ובלנקשטיין
| | | | מקרה מעניין
מאת מיכאל הנדלזלץ
הקאמרי מעלה "פרי אהבה" מאת ג`ואנה מאריי-סמית. תרגום: יותם בנשלום. עיבוד ובימוי: אורי אגוז. תפאורה ותלבושות: אראל דר. תאורה: שמואל אטמזגי
החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב שותף לתיאטרון הקאמרי במסגרת ששמה "קריאה ראשונה", בה נקראים מחזות לפני קהל אחרי מספר חזרות הכנה, כשהמחזות נבחרים מתוך היצע שלפעמים נתמך על ידי גורמים אינטרסנטיים, במקרה זה העמותה ליחסי ידידות ישראל-אוסטרליה. אירוע חד-פעמי כזה, שתוצאתו מחזה מתורגם - שספק אם היה נבחר להצגה על ידי מנהל אמנותי, מאלף סיבות - שנעשתה עליו עבודה ראשונית, עשוי לזרוע זרע להצגה, בעיקר אם התיאטרון יכול להפיקה בהשקעה מינימלית. זה המקרה שלפנינו, והוא בהחלט מוצלח. זאת דרמה שכמוה סופרו בעבר, על בת מאומצת המחפשת את אמה האמיתית, אך ייחודה בכך שהאם מוכנה לקבל את הבת, אך אינה מוכנה להתכחש לעבר ולעצמה בעבר. הבת אינה רוצה "קבלה" מאוחרת כזאת, בעיקר כשמתברר בסוף שהיא נאבקת על משהו שהיא יודעת כי אינו קיים. מעלתה של הצגה זאת, שכאמור לידתה במקרה, היא באפשרות לאנשים מוכשרים להפגין את יכולתם המקצועית. כך המעבדת והבמאית אורי אגוז שאיפשרה לדילמה שבטקסט ולשחקניות את מלוא בהירות הביטוי; כך התפאורה של אראל דר, שעיצבה חלל אפקטיווי של "ריאליזם מעוצב" שהוא דירת האם, המבטאת את אופייה. אך בעיקר זאת הצגה שמהווה "חלון ראווה" לשחקניות: מיכל בלנקשטיין הנמצאת בראשית דרכה, המתמסרת לתפקיד הדרמטי של הבת במלוא להט הנעורים, כשעתידה עוד לפניה ולעומתה רוזינה קמבוס בדמות האם, שחקנית במלוא פריחתה. כמעט בכל תפקידיה בקאמרי היא מלוהקת כשחקנית קומית (למשל ב"הכתובה") והיא עושה את זה מצוין. כאן היא מראה כמה היא מעולה כשחקנית דרמטית, וכמה אנחנו מפסידים שאיננו רואים אותה הרבה יותר בדמויות כאלה.
הוסף תגובה | | | | |
| ביקורת הארץ הנדלזלץ , (02/01/2008) |
| 7. הצגה מצויינת! המלצת מגזין אימוץ!
| | | | ראיתי את המחזה פרי אהבה אתמול, הוא נוגע בנקודות אמיתיות ונכונות.המשחק והבימוי יפים מאוד
אנו ממליצים עליו בחום
מעורר מחשבה וקתרזיס רגשי
הוסף תגובה | | | | |
| 6. הצגה מעולה
| | | | צפיתי ביום שישי בהצגה פרי אהבה ונזכרתי למה אני אוהבת תיאטרון.
רק שתי שחקניות על במה וכל היכולת של שחקן פורצת מהן החוצה. רוזינה קמבוס היא שחקנית מזוקקת שעוברת על הבמה מהפך רגשי וסוחפת אותך בכל רגע.
חבל שהיא לא מופיעה יותר, והבימוי המדויק של אגוז מוציא ממנה את המיטב.
השחקנית שלצידה מיכל בלנקשטיין היא שחקנית צעירה ומבטיחה מאד
אנרגטית, מנערת ומטלטלת את כל מה שמתרחש ביניהן
אני חוויתי הצגה חזקה שהוציאה ממנה דברים משמעותיים ביחס למערכת יחסים קרובה
ממליצה מאד בחום
הוסף תגובה | | | | |
| עמית ברעוז , תל אביב (28/10/2007) |
| 5. פרי אהבה-ביקורת-ג`ואנה מאריי סמיתי-הקאמרי
| | | | פרי אהבה-ביקורת-ג`והנה מאריי סמיתי-הקאמרי
הסופרת האוסטרלית ג`והנה מאריי-סמיתי כתבה מחזה לשניים אם ובתה הלא רצויה שנולדה ממפגש מקרי עם גבר בחופשתה.שם המחזה "פרי אהבה"
המחזה נפתח כמעט בחושך כמחזה פיוטי לכל דבר כאשר הבת בצד אחד של הבמה והאם בצד השני מדברות בשקט בקול נמוך וחלש בצורה שכמעט ואי אפשר לשמוע גם מהשורה הראשונה.
אך מהר האוירה משתנה והשתי השחקניות עוברות לבמה עצמה.
המחזה הנו דו שיח ארוך בין אם ובתה שרצתה להכיר את אמה שעזבה אותה ,מסרה אותה לאחרים ולא התענינה מעולם בגורלה עד שהבת הצליחה למצוא אותה.
המפגש הראשון בין השתיים הוא כזה שהבת קורנת אהבה,חום,רצון להתקרבות,ידידות.רצון לדעת על עצמה ועל אימה בעוד היא-האמא נרתעת מהבת,מתחמקת מקירבה וכל מגע איתה.מסתייגת מתעסוקתה,התנהגותה,השכלתה.
משחק שתי השחקניות רוזנה קמבום-האם אנה והבת-בילי-מיכל בלנקשטיין
טוב מאוד,כובש ומחזיק במתח עד לסוף הלא צפוי.
דעות שונות לשתיהן.הן רואות את החיים בצורה שונה.האחת אוהבת את צ`כוב והשניה את הטלנובלות.הבת שחקנית כזו שלא למדה באוניברסיטה וזה שהיא מתפשטת משפיל בעיני האם.
קמבוס משקפת קרירות ,מסויגת, שומרת מרחק הן בהתנהגותה והן בדיבורה.
בתחילה היא קרה .אינה עושה כל מאמץ לשנות את עצמה ומפגינה את אי רצונה מהבת הלא רצויה גם אחרי שעברו כל כך הרבה שנים.
אומרת היא כי ניסתה לא לחשוב עליה כי ידעה שאם תחשוב תיהיה כבולה לנצח.``אני מניחה שרציתי להקל על עצמי בצורה זו``
לעומתה הבת חשבהשהמפגש יהיה מלא רגש אהבה,התרגשות.
לאחר דו שיח נוקב, חודרני,חקרני וכואב לשני הצדדים, האם נשברת והופכת מאם הרוצה לשכח את עברה כל הקשור לבתה ולא לקבלה, לאישה הזקוקה לבת, להפוך לאם אוהבת ורואה במעשי הבת אכזריות ונקמה שלא במקומה.
כל אחת דוחה את השניה לפי התור.כאמור הסוף לא צפוי.
לדעתי המעבר הזה בויים ע"י אורי אגוז שגם עיבד את המחזה בצורה חדה מדי ללא הכנה או רמז כל שהוא.ככלל הבימוי בהחלט מענין טוב ומרתק.
מיכל בלנקשטיין בתה בחיים של הבמאית דדי ברון הנה התגלית החדשה של תיאטרון הקאמרי.מיד עם סיום לימודיה בבית הספר למשחק קבלה ובצדק שני תפקידים ראשיים ב"זה הים הכחול" וכאן ובשניהם הצדיקה את הקאמרי.
היא מלאת חיים,חן,רצון לאהוב,לחיבוק,לדעת, להבין וכל זה נראה הן עליה במשחקה והן מהדיבור.
תענוג היה לראות את שתיהן משחקות בעלות האופי שונה,חינוך שונה רקע שונה,ערכים שונים והבנת חיים שונה.
זאת דרמה מרגשת על יחסי אם ובתה ואפשר להבין ולהצדיק או את האם על מעשיה או את הבת על התנהגותה כלפי אימה הכל בהתאם להשקפת עולמך והערכים בהם חונכת.
שתי הנשים משוכנעות בצדקתן .לכל אחד את האמת שלו וקשה כאמור לקבוע עם מי הצדק אם מחפשים כזה.
לראות או לא לראות: משחק מצויין,תוכן מענין,סוף מפתיע, בהחלט כדאי.
נכתב על ידי elybikoret , 3/10/2007 01:19
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , tel aviv (03/10/2007) |
| 4. להיות רצוי ואהוב זאת הרגשה טובה
| | | | מכיוון שזאת לא הייתה הצגה שעומדת מוכנה אלא קריאה ראשונה של טקסט מעולה, שנקרא בפני הקהל אך העביר משקל ריגשי של הצגה שנערכו עליה חזרות רבות. השחקניות היו מצוינות במיוחד רוזינה קמבוס. היחסים בין הדמויות היו עמוקים והדגישו בצורה יפה ומדוייקת את הקושי של כל אחת מהנשים. בילי שהפכה שחקנית וזקוקה לאהבה והכרה. האם שהיא עורכת סרטי טבע וגוזרת החוצה את הדברים שאינה רוצה להרגיש, אישה שהדחיקה את העבר וניסתה להשלים עם עצמה כשלמעשה היא לא מסוגלת לסלוח לעצמה. הבת שגדלה בתוך עולם פנטסטי בו היא מפנטזת על אם ועל קשר שלא היה לה ובו היא הילדה הכי אהובה ורצויה. קשה לחיות בלי אהבת הורים והדיון שנערך אחר כך הדגיש את כל הנקודות שעלו מן המחזה, הפחד מלמרוד בהורים שאינם ביולוגים וכו'. הצגה מצויינת שהעלתה דמעות בעיני רבים בקהל ובעיני גם. בחירה מצויינת של במאית מוכשרת מאוד.
הוסף תגובה | | | | |
| נועה אורזאבל , (03/05/2006) |
| 3.
| | | | הגעתי להצגה והדמות של האם הזכירה לי את הקרירות של הביולוגית שלי ועל כן ברחו כמה דמעות מעיניי אך מאד נהנתי . המשחק של האמא היה אמיתי מאד והיא היתה ממש משכנעת. בהתחלה חשבתי שבגלל שהן קוראות יהיה לי קשה להיכנס פנימה, אבל זה היה מלא רגש ומאד אמיתי, ומתישהו הפסקתי לשים לזה לב בכלל. אחד הדברים היותר חזקים שראיתי
הוסף תגובה | | | | |
| 2. החזיר אותי לעבר
| | | | את ההצגה ראיתי עד הסוף .
היא היתה מאוד מעניינת .
אבל לי אישית היה קשה איתה .
זה ממש החזיר אותי אחורה לפני 3 שנים .
על הקרירות של האם המולידה ועל התנהגותה .
היו שם ניציגים מהשרות , נציגים הורים מאמצים
וכמובן אנחנו הרוב המאומצים
לא היתי בכל הפנל כי היה לי ממש קשה כבר.
מקווה גם לשמוע בהמשך הערב
כמו שרונית ודרור הבטיחו לי שיספרו מה היה
המשך יום נעים
ושבת שלום
הוסף תגובה | | | | |
| 1.
| | | | ההצגה היתה מצויינת, חוץ מהסוף שלדעתי מתאים יותר להצגות, אך פחות קורה בחיים. ההצגה היתה על בת מאומצת שאחרי שהוריה נפטרים היא יוצאת לחיפוש אחר הביולוגית שלה. מגיעה אליה ומתעמתת איתה, אבל עד לעימות היו המון קטעים מאלפים כמו איך שהן מסתובבות סחור סחור ומדברות על כל העולם ואשתו ולא על המהות. בהמשך היתה תמונה מאוד אוטנטית של ילדה שמצפה לשמוע מהביולוגית שכל חייה חשבה עליה, חלמה וכו´ מול ביולוגית שהדחיקה הכל ולכן מאוד קרה ואז מתחיל העימות. בסוף מתהפכות היוצרות כשהביולוגית רוצה להמשיך קשר ואז הבת מטיחה בה שהיא לא באמת אמה והיא לא מכירה אותה. בסיום ההצגה מתברר שבעצם הביולוגית האמיתית של אותה בת בכלל נפטרה והבת בחיפושיה אחר ביולוגית שתאהב אותה, מגיעה לפרטים של ביולוגית אחרת שילדה באותו היום ושבתה לא פתחה תיק ולא יצרה עמה קשר, כשבפנטזיה שלה היה שתתחזה לבת של הביולוגית ההוכחית וכך תזכה לביולוגית אוהבת. במציאות היא לא מצליחה להמשיך עם השקר והחלום נשבר ונגוז הן אצל הביולוגית והן אצל המאומצת.
השחקניות היו מדהימות והותירו בי רושם עז.
הפאנל היה קצר מדי לטעמי ולטעמי גם הקטע המחקרי תיאורטי היה מיותר. מבחינתי היה עדיף לו התמקדו רק בחוויות אישיות של המאומצים, מאפשרים לאחרים להביא גם את חוויותיהם ונותנים יותר מקום גם להורים המאמצים.
הדיון התמקד באיך ההרגשה לגדול כמאומץ, כשגלית הציגה את הצד של המאומצים שגדלו עם הידיעה שהם מאומצים ובבית דיברו אימוצית פתוח, בעוד שהמשתתף השני הציג את הקצה ההפוך של בית שבו לא דיברו על האימוץ ורק בגיל עשר סיפרה לו האם את העובדות ומאז שבו וסגרו את הנושא. בהמשך השיחה התפתחה גם למה שקרה אחרי פתיחת התיק, לגבי הקשר עם הביולוגית ומשפחתה. הקהל שאל שאלות וחברי הפאנל ענו וגם אנשים מהקהל ענו.
נכון שבאולם ישבו הן מאומצים, הן הורים מאמצים והן אנשים של השירות למען הילד, אך חשוב לציין שאנשי השירות כלל לא השתתפו בדיון באפון פעיל (לא שאלו שאלות ולא השיבו תשובות, גם כשנשאלו במפורש מדוע מסננים מידע ומכתבים מהתיק).
ולסיום, יצאתי מאוד נסערת ונראה לי שכולנו כך, כי לא הצלחנו להתנתק אחד מהשני ועמדנו עוד זמן די ממושך ברחבת התיאטרון.
הוסף תגובה | | | | |
| רווית יאיר , (03/05/2006) |
|
|
|
|