|
|
|
 |
הצגת יחיד |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
עיבוד ובימוי: בלהה מס אשרוב
מוזיקה: שילה פרבר
תעתוק וניהול מוזיקלי: איתן לוי
תחקיר ועריכה: רז לשם
תאום אמנותי: שחר ורכזון |
משך הופעה: כשעה ורבע
|
|
|
|
ע"פ ספרו של יגאל סרנה
המשוררת יונה וולך שוכבת על ערש דווי והוזה תמונות מחייה, החל בילדותה בכפר ועד בגרותה. מההבזקים עולה דמות של משוררת הכמהה לאהבה, לריגושים ולמוות: "הייתי רוצה לשתול את כל אהוביי בגינה, כמו בבית עלמין, שלא יוכלו לברוח", היא מכריזה באחת הגיחות אל כפר נעוריה, כשהיא כבר משוררת ידועה הארוגה אל תוך הבוהמה התל-אביבית.
באמצעות ההבזקים קולף המחזה את ההילה השערורייתית האופפת את המשוררת, וחושף את החומרים האינטימיים שמהם 'נאפתה' שירתה עזת-המבע: יחסי האהבה-שנאה עם אמה, געגועיה הנוקבים לאביה שנרצח במלחמת השחרור, תחושת הבדידות החריפה חרף היותה מוקפת באנשים, האשפוזים בבתי החולים לחולי נפש, הסמים.
אחדים משיריה המולחנים של וולך מבוצעים על הבמה, חלקם בסגנון קברטי. סגנון מוקצן זה משקף את היותה של וולך דמות קוטבית ורבת סתירות: מלאת עוצמה ותשוקה, אך גם בעלת 'חור' בנפש; מפחידה מחד ומעוררת חמלה מאידך.
המונודרמה 'ציפור אש' מהווה מסע בין תחנות חייה של וולך.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|