|
|
|
 |
הקאמרי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: שי להב ויוני זיכהולץ
בימוי: נועם שמואל
תאום אמנותי: יחיאל אורגל
תעתוק וניהול מוזיקלי: זאב לוי
מוזיקה: אייל וייס |
| משתתפים: רועי אסף, יניב ביטון, פיני טבגר, יואב לוי, עידו רוזנברג |
|
|
|
|
חמישה צעירים חיפאיים בוגרי גרעין של הנח"ל משולבים בפעילות מבצעית ברצועת עזה, שנה לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה (1988). החבורה מתנדבת למשימת אבטחה שנחשבת כ"פינוק" (אולי אפילו "נופש") במונחים צבאיים: תצפית על מחנה הפליטים המקומי מגג הבניין הגבוה ביותר ברצועה, בניין בן 17 קומות: תצפית ע` 17. השהות במקום שתוכננה לשבוע של שיזוף בשמש, מתארכת שוב ושוב למורת רוחם של חברי הגרעין...
בין דודי השמש, חדר המעלית, ומעל ראשם של התושבים הערביים המקומיים, נחשפת מערכת יחסים סבוכה של החיילים, ועמדת "ע` 17" הופכת במהרה למיקרוקוסמוס של החברה הישראלית והתמודדותה עם החיים בצל האינתיפאדה.
במחזה משולבת מוזיקה מקורית המתבססת על שירים ישראלים ולועזיים מוכרים ברוח התקופה, בין היתר: להקת משינה, מאיר בנאי, החברים של נטאשה, בוב מארלי, האבנים המתגלגלות ועוד...
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (11 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 11. ההצגה הטובה ביותר !!!
 | |  | | הצגה כואבת שפוגעת ישר ללב האדם , לא ניתן להישאר אדישים , נוגעת ומרגשת !!!
מומלץ בחום
הוסף תגובה | |  | |  |
| נעה , מרכז הארץ (20/12/2009) |
| 10. הצגה אנושית וכואבת...
| | | | סיפור הבסיס של המחזה, הוא על פניו פשוט.
חמישה חברים, חיפאיים, בוגרים של גרעין נח"ל, משולבים בפעולה מבצעית ברצועת עזה, במהלך האינתיפאדה הראשונה (1989).
החמישייה מתנדבת למשימת אבטחה שנחשבת בעיניי החברה ל"פינוק" במונחים צבאיים - הם נדרשים לתצפת על מחנה הפליטים המקומי מגג בניין גבוה – תצפית ע` 17.
אך בפועל, אין במחזה דבר וחצי דבר עם פשטות.
שהותם במקום, שהייתה אמורה במקור להיות כשבוע ימים מתארכת שוב ושוב למורת רוחם.
ה"נופש" הכפוי שהם חשבו שסידרו לעצמם, הופך כשהימים עוברים, לזירה בוערת של עימותים ואמיתות כואבות שנחשפות אחת אחרי השנייה בין חדר המעלית ודוד השמש וממש מעל ראשם של התושבים המקומיים.
מערכת יחסים סבוכה ומורכבת בין החיילים הופכת את השהייה לשדה קרב לא פחות אכזרי מהרחובות עליהם הם משקיפים.
מיתוס ה"חבר`ה" הישראלי, שכולנו מכירים ומוקירים חושף את צידו האפל ומתמוסס מול עינינו עד שנעלם לגמרי בסופו העצוב של המחזה.
הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי.
שי להב כתב את המחזה על פי ספרו "לך לעזה" ויחד איתו שותף למלאכת הכתיבה יוני זיכהולץ.
השניים כתבו מחזה שהמסגרת שלו היא פוליטית ולאומית, אך לטענתי הסוד של המחזה טמון בפרטים הקטנים.
הפרט הראשון והחשוב מאוד, הוא הבמה.
ההצגה מופיעה באולם "הקאמרי 4" שבו אין במה, הקהל יושב ממש בתוך ההתרחשות הבימתית וככה התחושה היא שאנחנו יחד איתם על הגג ובקטעים מסוימים כשהם ממש נוגעים לא נוגעים בשורה הראשונה, זה ממש מרגיש כאילו אנחנו חלק מהם.
בנוסף, שילוב קטעי הוידאו החדשותיים מהאינתיפאדה מוסיף רבות לאותנטיות, המוסיקה הישראלית שמלווה את ההצגה, לקוחה ממש מהתקופה (סוף שנות השמונים), ועוטפת יפה את הסיפור.
אבל הפרט הכי חשוב שעושה את ההצגה למה שהיא, הוא השחקנים.
חמישה חבר`ה צעירים ומוכשרים, מאפיינים כל כך לעומק וברגישות כל כך גדולה את חמשת הדמויות.
רועי אסף, יניב ביטון, פיני טבגר ויואב לוי – ארבעתם אמינים ומביאים כל אחד לתוך הדמות אותה הם מגלמים אנושיות רבה וכישרון גדול.
אבל מי ששובה את הלב מהרגע הראשון הוא עידו רוזנברג.
כמו בכל תפקיד אותו הוא עושה, הוא לובש על עצמו את הדמות אותה הוא מגלם בטוטאליות מוחלטת ("העז או מי זאת סילביה", "בראבו", "יוסף וכתונת הפסים" ועוד).
הוא כל כך מוכשר, מדויק להפליא, רגיש בצורה יוצאת מגדר הרגיל וכובש את הבמה בנוכחותו.
לסיכום, צריך לחדור קצת מבעד למעטפת הצבאית, הפוליטית של המחזה ואז מגלים את הרגישות, הכאב, העצב, את דבר הסבוך הזה שנקרא "חברות" ובעצם את המהות של המחזה בעיניי.
הוסף תגובה | | | | |
| 9. ע` 17-ביקורת-שי להב ויוני זיכהולץ-תיאטורון הקאמרי
| | | | 497ע`17-שי להב ויוני זיכהולץ-תיאטרון הקאמרי497
בזמן האחרון כל הצגה המועלית על בימותינו והעוסקת בצבא מכל זוית שהיא הנה מגמתית ונוטה לכוון מסויים.
הפעם המחזה "ע`17 " מאת שי להב ויוני זיכהולץ המגמתיות,אם יש בו כזו,הנה עדינה,מרומזת בלבד וזה בזכותו של הבמאי המוכשר נועם שמואל שהדגיש בהצגה יותר את ההווי הצבאי ביחידה והיחס בין החיילים לבין עצמם,שלטונות הצבא והפרט והנאמנות לגרעין הנח"ל ולחברות.
המחזה מתרחש ב1989 כאשר עזה עדיין לא היתה מה שהיא היום.ראשית האינטיפדה הראשונה.
הסופר שהיה חבר בגרעין נח"ל נשלח יחד עם עוד 4 חברים מהגרעין שהיו גם חברים שלו מילדות, להשקיף על הנעשה בלב העיר מגג בקומה ה17 של הבנין הגבוה ביותר בעזה.
הבעיה,הכמעט יחידה שנתקלו בה החיילים היתה היחסים בינהם.
השהות שלהם במרחב קטן יצר מתחים וזכרונות מהעבר אשר יצרו עימותים.
מתחים אלו הביאו לשנאה ממשית בין החברים.
בעיקבות משחק כדורגל שבו היה נוכח, כתב שי להב ספר בו הוא מספר סיפורים מאותו שרות בצבא.
אחד הסיפורים "ע`17 "מספר על אירועי הגג.
מחזה זה שובר בעצם את מיתוס "החברה בגרעין",בהאירו אותו באור שונה.
הבמאי נועם שמואל יצר הצגה המתארת הווי מוכר,מציאותי ללא כוונות פוליטיות גלויות,ללא ביקורת בוטה או מרומזת על גוף מסויים ויצר הצגה אנושית שהיא גם ראי ,גם מבדרת וגם הצגה טובה.
הבמאי התרכז בבנית טיפוסים שונים כשכל אחד מהחיילים בעצם מציג רובד שונה של התנהגות מוכרת בחברה שלנו.
עם תחילת ההצגה נכנסים המשתתפים כידידים, אזרחים, שרים ומחייכים ,הופכים לחיילים,עולים על הגג ועוזבים כבודדים מנוכרים.
נהנתי מאוד מהצגת הדברים בצורה זו, מהבימוי התחליטי וכן מהמשחק המצויין של חמשת המשתתפים כאשר כל אחד מהם הציג כאמור טיפוס שונה,משחק שונה והתנהגות שונה.
התפאורה-זאב לוי היתה מצויינת והדגימה מצד אחד גג של בית רחב שכלל דוד שמש,אנטנה,דגל ישראל ומצד שני את המתחם הצר בו היו החיילים והקרבה היתרה ביניהם שהביאה לחיכוכים ובעצם לפרוק החברות.
סרטי הוידאו, מעשי ידיו של הבמאי, שהוקרנו ברקע והראו את גגות עזה ותחילת האינטיפדה היוו חלק אינטגרלי מההצגה ותוספת נחוצה לעלילה.
המוסיקה המקורית של אייל וייס שהשתמש במיקס שירים מהתקופה היתה טובה מאוד.התאורה -יחיאל אורגל הבהירה את זמן ההתרחשות והתמקדה היטב באוביאקטים שהיתה צריכה להאיר.
זאת היתה הצגה בה צעירים שחקו את עצמם בהתנהגות ,בתנועות ,בדיבור והרגישו מאוד בנח על הבמה.
עידו רוזנברג(טל יהב) היה התמים מבין החיילים.בקול שקט קצת "יורמי"הוא הקריב את עצמו לשמירת הגרעין,לאי פרוק החברות.הוא לא יכול היה לשכח שחבריו לא סמכו עליו.התנהגותו ודאי תיראה היום כהתנהגות לא הגיונית"פריירית"בעיני רבים מהצופים אך הוא היה מלא רגש והקרין סימפטיה.
יניב ביטון(גידי ברבי) מוכר לי כשחקן קומי מעולה עוד מימי לימודיו בבית צבי וכאן הוא מתגלה גם כשחקן דרמטי מלא רגש.בכל זאת הוא היה זה שסיפק את הנימה ההומוריסטית שבהצגה.
השהות הממושכת,הקירבה היתרה בין האנשים והמקום הצר לא היו על פי כוחותיו והוא קרס.
רועי אסף(גיא פרנק) היה מפקד החיילים שכולם היו חברים שלו.כמפקד הוא התנהג אתם בהתאם לכך.הוא היה יותר מדי חברותי, יותר מדי קשור וקרוב לחייליו שהיו תחת פיקודו, אך משחקו,עם ההסתיגות כאמור,היה טוב מאוד.
יואל לוי(איתי כרמלי) היה הקשוח, האימפולסיבי והברוטלי מכולם התנהגותו הן כלפי חבריו הן כלפי האוכלוסיה הערבית.משחקו היה משכנע.
מצאה מאוד חן בעיני הסצינה החזקה בה מראים "החברה"את פרצופם האמיתי כאשר מתעללים בחברם החלש כדי להראות לו את גבריותם וההתעלות עליו.
פיני טבגר(לירון גילרון) היה האנוכי מכולם.חופשת אחד החיילים התעכבה עקב אי החברות של "חבר בחבורה".הוא לא התחשב בחבריו היה אדיש לכל, פרט לעצמו ונקודה זו הורגשה היטב במשחקו.
לא מצאה חן בעיני צורת דיבורו של המפקד שדיבר במכשיר הקשר. בנימת קולו וצורת דיבורו היה משהו שנשמע כזילזול בחיילים שבגג.
המחזה אינו עוסק באינטיפדה,אינו עוסק בעזה אלא ביחסים בין חברים ובנקודה זו הוא הראה בכנות ובנאמנות את פני החברה הישראלית של היום.
הצגה טובה מאוד.אמנם סיפור קטן אך מבוצע היטב,מבויים בהגיון,בהבנה,אנושי ומציאותי ביותר.
לראות או לא לראות:בניגוד לדעות אחרות ששמעתי, נהנתי ביותר וממליץ בפה מלא.
נכתב על ידי elybikoret אלי ליאון,2/4/2009 11:34
elybikoret@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
| elybikoret , t a (09/04/2009) |
| 8. הצגה מעולה, דם צעיר וחדש
| | | | יופי של הצגה ,הייתי עם בעלי ושמחתי לראות הצגה בועטת שכתובה נהדר ומבויימת בטוב טעם,
תודה רבה המסר יעבור הלאה..
הוסף תגובה | | | | |
| 7. די לטקבק על עצמכם!
| | | | צוות שחקנים יקר, לפחות אל תהיו כאלה שקופים!
אם ההצגה הייתה שווה משהו אז הייתי מבין אבל ההצגה חרא!
חבל על כל שקל ששילמתי ומזל שלא שילמתי מחיר מלא.
הוסף תגובה | | | | |
| 6. חזק, אנושי, פרס של הצגה
| | | | הייתי ביום שישי שעבר עם בעלי בהצגה באולם הקטן והרומנטי של הקאמרי, באמת הצגה חשובה מאוד שכדאי וחשוב שכמה שיותר אנשים ייראו, אין לי ספק, מאירועי התרבות החשובים של השנים האחרונות, מחזה משובח, משחק ובימוי מעולה מוסיקה מצויינת, מחזקת את ידיי התיאטרון על בחירת הצגה מוצלחת.. כן יירבו מחזות והצגות כמו אלה..שאפו
הוסף תגובה | | | | |
| מיכאלה , תל אביב (12/03/2009) |
| 5. עברו כבר כמה ימים ואני עדיין חושב על ההצגה
| ערן , רמת גן (12/03/2009) |
| 4. הצגה מעולה
| | | | הצגה מלאת תוכן שמדברת אל הצופים כאחד-בין אם אתה מבוגר או נוער.
השחקנים עושים עבודה מעולה ומקצועית,משחק פשוט מרתק.
מתמכרים ומרגישים כל נימה ומילה.
אהבתי-בראבו!
הוסף תגובה | | | | |
| לירז , אשדוד (11/03/2009) |
| 3. מעולה ומרתק הצגת השנה
| | | | אין ספק מחזה שהרבה זמן לא ראיתי מבחינת הנושא, מחזה, בימוי ומשחק
יישר כוח תיאטרון הקאמרי על מחזה אמיץ וחשוב..
הוסף תגובה | | | | |
| 2. שווה לראות
| | | | הצגה מאוד יפה,מרגשת, אני אישית מאוד אהבתי. ממליצה לרוצים
הוסף תגובה | | | | |
| ענבל , אשדוד (09/03/2009) |
| 1. נו מילא - אפשר לוותר
| | | | משחק חובבני, תוכן צפוי, הימשכות ארוכה מדי של הצגה בנסיון מומחז אנמי לטפל בבעיתיות של לחצים אופייניים לחברה הישראלית ואם לצטט משפט מהצגה זו:" מה עושים? מחרבנים ומכסים"...
הוסף תגובה | | | | |
| רוני בנימין , כ"ס (09/03/2009) |
|
|
|
|