|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בימוי: טום דונהיו, פול האסגווה-אובראקר |
הופעה ראשונה: 2008 ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: 88 דקות
|
|
|
|
פול H-O, כפי שהוא מקפיד לקרוא לעצמו, נהנה מהעבודה: בשנות ה-90 היתה לו תוכנית טלוויזיה עצמאית שבה יצא לאירועים המבוקשים של עולם האמנות הניו-יורקי וקלט במצלמה שלו את כל הנלעג והמעושה שבעולם הנוצץ הזה. אבל אז קרתה לו תקלה נוראה: הוא הכיר את סינדי שרמן, אחת האמניות המצליחות ב"סצנה" הניו-יורקית, והתאהב בה. היא מצידה הסכימה, לראשונה, לדבר אל המצלמה שלו ולהיפתח בצורה שלא עשתה מעולם.
שרמן היא אמנית מוכשרת באמת ומצליחה מאוד – וזה מה שהרס את היחסים אחרי שנים של זוגיות, לפחות לפי פול. "הגעתי לעוד ארוחה חגיגית עם כל המי-ומי, סינדי ישבה כמובן בשולחן של החשובים וכששאלתי איפה אני יושב, לקחו אותי לשולחן הכי רחוק והיה שם פתק: 'אורח של סינדי שרמן'. אפילו את השם לא השאירו לי".
וכך מתברר לקראת סוף הסרט, שלא מדובר כאן רק על אמנות אלא גם על הקושי של גברים לחיות לצד נשים מצליחות. "איך קוראים להוא שהתחתן עם מדונה?" מנסה פול להיזכר, "אה, גאי ריצ'י. הוא היה במאי בכלל לא רע, אז איפה הוא עכשיו?"
והכל – גם סצנת האמנות העכשווית של ניו-יורק, גם ה"קיטורים" של הגבר הנזנח ושל עוד גברים כמוהו – הכל מוצג בהומור, בחן ובקצב שהופכים את הצפייה בסרט להנאה שלמה.
אנגלית, תרגום לעברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|