|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הופעה ראשונה: 2012 ארץ מקור: צרפת , שוויץ
משך הופעה: 95 דקות
|
|
|
|
הרגע שבו מרתה ארגריץ', במיטתה, שיערה סתור, מדברת על מה שהיא מרגישה כלפי שומאן – הרגע הזה אוצר בחובו הכל. היא מזכירה את בטהובן, את שוברט ואת מוצארט אבל אומרת שעם שומאן מדובר במשהו מיוחד במינו שהיא לא יכולה להסביר. שם, בקשר עם שומאן, במוסיקה ובמה שהיא יכולה לבטא דרך המוסיקה, חיה אמנית גדולה, שאין בכלל ספק שאינה יכולה להיות האמא שבתה, במאית הסרט הזה, הייתה רוצה שתהיה.
סטפאני ארגריץ' היא אחת משלוש בנותיה של מרתה (כל אחת מהן ממערכת יחסים אחרת). למרות ששני הוריה פסנתרנים, ואולי בגלל, סטפאני לקחה מצלמה ליד ומגיל צעיר החלה לתעד את אימה. מערכת היחסים ביניהן, ויחסיה של ארגריץ' עם משפחתה, עומדים במרכז הסרט הזה, שמנסה להבין מה זה להיות אומן בסדר הגודל של ארגריץ', ובו בזמן מביא משהו מהקושי והתסכול העצום של אלה שחגים סביבה, אוהבים אותה, ואף פעם לא חשובים כמו שומאן.
צרפתית, אנגלית תרגום לעברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|