ערב מחול, שמפגיש בין סיפורה הטרגי של הנביאה הטרויאנית לסיפורן העגום של שלוש אחיות.
בשנת 1937 פירסם ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים של כל הזמנים, סיפור קצר בשם 'שלוש אחיות'. הסיפור, שהושפע מאוד מרוח התקופה ממספר היבטים שונים, מתאר את עבודתן הסיזיפית של 'שלוש אחיות' עניות אשר עוסקות בתפירה למחייתן. הן עומלות מן הבוקר ועד הערב, אך לא מקבלות תמורה הולמת לעבודתן המייגעת. במסגרת עבודתן המתישה הן תופרות שמלה לכלה עשירה, כאשר לקראת סוף המלאכה הן נאנחות על מר גורלן- אחת במילים, השנייה בדמעות והשלישית בדם, אשר מכתים את השמלה. הסיפור מסתיים בכך שהגביר שלכלתו הן תופרות שמלה, מסרב לשלם להן על שכרן, כי השמלה מוכתמת בדם.
שלושת הדמויות על הבמה הן שתי רקדניות צעירות ורקדן. הם אינם השלוש התשושות "שהיו תופרות כלי לבן לאחרים", אלא רקדנים שמנסים להיכנס לסיפור באמצעות גופם ועולם הדמיון, כדי מראש לקום ולהגיד זהו מחול בעקבות שלוש אחיות - המילים השפיעו על התנועה זה היה תהליך מרתק ועקבי. כל חזרה בחרנו שורה אחת מהסיפור דיברנו ורקדנו אותה. כל מילה מתוך הסיפור, נלמדה בע"פ על ידי הרקדנים ונרקדה בסטודיו. לכל מילה הרכבנו מגוון של ג'סטות והבעות שוב ושוב. עבורנו הסיפור היווה חומר גלם, וניסיון לשאוב נחמה מעולמו הדחוס והאירוני של עגנון, תוך כדי משחק בין צלילים, מילה, שפה וגוף.