|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הופעה ראשונה: 2014 ארץ מקור: גרמניה , צרפת
משך הופעה: 91 דקות
|
|
|
|
מאז מהפכת 1979, לנשים באיראן אסור לשיר סולו. שירת סולו, מסביר איש הדת שהמלחינה שרה נג'אפי הולכת לדבר איתו, אסור שתעורר מינית את הגבר השומע. משום מה, דווקא שירת סולו מעוררת, או כך לפחות טוענים אנשי הדת שקובעים את החוקים באיראן. נג'אפי, גיבורת הסרט, כועסת. במהלך שנתיים וחצי עוקב אחריה אחיה, במאי הסרט, בעוד היא מנסה להרים קונצרט על טהרת הקול הנשי, כולל סולואים כמובן.
לצורך כך היא נוסעת לפריז לגייס כמה זמרות צרפתיות. היא עוברת בין משרד ממשלתי אחד למשנהו, דופקת שוב ושוב על דלתות ולא מוותרת, גם כשמסביבה הרבה מהשותפים למאבק הופכים סקפטיים יותר ויותר. האומץ, הנחישות, הזעם ובערת היצירה - כל אלה הופכים אותה לגיבורה של ממש, ובהחלט גם למקור השראה.
פרסית, תרגום לעברית
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|