|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משתתפים: ליאם ניסן, אדם דרייבר, אנדרו גארפילד, סיארן הינדס, שיניה צוקמוטו |
הופעה ראשונה: 2016 ארץ מקור: ארה"ב
משך הופעה: שעתיים ו-41 דקות
|
|
|
|
סיפורם של שני כמרים המגיעים ליפן במאה ה-17 בעקבות המורה הרוחני המסיונר שלהם שנסע להפיץ את בשורת הנצרות שם.
אנגלית, יפנית, תרגום לעברית
ביקורות דומה שלכל אורך הקריירה שלו עוסק סקורסזה, חניך לימודי כמורה בצעירותו, בחיפוש ותהייה תיאולוגיים בסרטיו, ובתמות נוצריות של שכר ועונש, חטא וגאולה וכו'. ב"קונדון" וב"הפיתוי האחרון של ישו" הוא עסק בזה באופן ישיר, אך כבר עבודותיו מראשית הקריירה שלו, "רחובות זועמים", "נהג מונית" ו"השור הזועם", היו בעלות מוטיבים קתוליים מובהקים. ועוד לא דיברנו על "פסגת הפחד", "צבע הכסף" ו"השתולים", שגם בהם צרובים אלמנטים דתיים נוצריים. את "שתיקה" שאף סקורסזה לעבד לקולנוע כבר מאז פורסם ספרו של אנדו, ב-1966, ולמעשה זהו סרטו הראשון מאז "קזינו", שאת תסריטו כתב (יחד עם ג'יי קוקס). הסרט עוסק בעיקר במשמעות הכפירה באל ולהיות מומר. סקורסזה פורש כאן יריעה רחבה ומטלטלת של אירועים, למעשה מסע, ליפן של המאה ה-17, שיש בה מקומות בהם הנצרות קנתה אחיזה, אבל השלטון הבודהיסטי מדכא באכזריות כל גילוי שכזה וכל מיסיונר המטיף לכך. כמעריץ מושבע של סקורסזה, דווקא מהסרט הזה יצאתי ברגשות מעורבים. אני חושב שניסיונו ומיומנותו לא הניבו כאן תוצאה מספקת. הוא לא מצליח להעמיק בדיון על אמונה ובמשמעותה, ונדמה שאת זה הוא ניסה לעשות. רק בחלק האחרון הוא מגובש יותר ויש בו את אותה דקדקנות פרטנית של תהליך פיזי ונפשי המוביל לתוצאות שכל מאמין אדוק, ולא משנה לאיזו דת הוא משתייך, בטוח שלעולם לא ייאלץ להתמודד איתן.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|