|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
Juste la fin du monde |
זה רק סוף העולם |
|
|
|
|
|
|
שחקניות: ז`ספר אוליאל, ליה סיידו, מריון קוטיאר, ונסן קאסל, נטלי ביי |
|
|
|
|
לואי, הבן המצליח של המשפחה, שעזב את הבית לפני תריסר שנים, חוזר לראשונה לבית ילדותו כדי להודיע למשפחתו כי הוא עומד למות. אבל האם הם בכלל רוצים לדעת? בין אחותו הקטנה (סיידו) שכמעט אינה זוכרת אותו לפני נסיעתו, אחיו הגדול, האלים והקנאי (קאסל) ואשתו של האח (קוטיאר) שלואי לא טרח להגיע לחתונתם, והאמא (נטלי ביי) שרק רוצה לשמר כל שביב של אשליה ש"הכל כשורה" במשפחתה המרוסקת, האם יש בכלל ערך לאמת?
ביקורות קסבייה דולן מתחק בסרט זה אחר כתיבתו של המחזאי לגראס, שמת מאיידס ב-1990. לכן מטשטש דולן את התקופה בה מתרחש הסרט, ויש בו סממנים השייכים לשנות ה-80. ייתכן שכמו המחזאי גם גיבור הסרט לואיס הוא הומוסקסואל חולה איידס, אם כי אין לכך אזכור מפורש בסרט. כתיבה ובנייה קולנועית של מערכות יחסים - אלה הצדדים החזקים של דולן בהם ניתן להיווכח בסרטיו הקודמים - למשל "מאמי" ו"טום בחווה" - וגם כאן. למרות שמדובר בשלד סיפורי כחוש המתרחש כל כולו ביום אחד, וכמעט אך ורק בדירה אחת, הוא מיטיב לשרטט את הרקמה המשפחתית השבירה והמתפוררת. את התא האימפוטנטי והלא מתפקד, שהמתין רק ללואיס - על תקן הקטליזאטור שבא מבחוץ - כדי ליפול עליו בתקווה או להטיח בו האשמות. דולן מנהל בצורה טובה ויעילה את אנסמבל השחקנים המרשים שליהק, ומוציא מהם תצוגות משחק מצוינות. גם השימוש שלו במוזיקה קלאסית דרמטית ברגעים חשובים בעלילה משיג אפקט חזק. בכלל, דולן מציג בסרט ביצועים וירטואוזיים מרשימים, אלא שלפעמים נראה כי הוא מתאמץ מדי, ואז האמצעים האמנותיים גונבים את ההצגה לסיפור. כך או כך, שווה לצפות בסרט של במאי העשוי להפוך לאחד מיוצרי הקולנוע החשובים בדור הבא.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|