|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משתתפים: גאל גרסיה ברנאל, לואיס נקו, אלפרדו קסטרו, פבלו דרקי, מרסדס מורן |
|
|
|
|
ביוגרפיה בדיונית של הסופר והמשורר הצ'יליאני האגדי שנאלץ לגלות מארצו עקב מאבקו במשטר הפשיסטי. דמויות וגיבורים מיצירותיו של נרודה מתעוררים לחיים במסע הומוריסטי חכם, בו בלש משטרה נציג השלטון (גאל גרסיה ברנאל) מנסה ללכוד את המשורר על פי רמזים המוטמנים בכתביו.
ספרדית, צרפתית, תרגום לעברית
ביקורות מבין ארבעת סרטיו של פבלו נרין (האחרים הם "טוני מנרו", "לא" ו"ג'קי") זה הטוב ביותר לטעמי. העובדה שהוא משלב בין מציאות ופנטזיה (אפילו דמותו של פלוצ'נאו היא פיקטיבית אך הכרחית להצגת המשורר-פוליטיקאי כאדם נרדף) מאפשרת ללרין לקחת את החופש האמנותי הרצוי והראוי כדי להרכיב פרופיל בדיוני, לעיתים אף סוריאליסטי, אך נאמן לרוחו של נרודה. הבמאי אפילו לא טרח לציין שבמקורשמו ריקרדו אליעזר נפתלי רייס והוא היה יהודי כמובן. נרודה (שם עט כמחווה למשורר הצ'כי יאן נרודה), שמילותיו הפואטיות דיברו להמון אנשים והשפיעו על חייהם, היה כאמור בד בבד גם אדם מאוד פוליטי, נאמן לדוקטרינה הקומוניסטית-סטליניסטית. הניגודים האלה, דבקות אידיאולוגית בשיטה הסוציאליסטית מחד, והתענגות על מנעמי החיים, מסיבות חשק עם נשים ובילויים במועדונים מאידך - מציגים פרופיל של אדם מורכב ואניגמטי, אנוכי ונהנתן, אך גם רגיש לזולת בו-זמנית. המרדף העיקש של בלש המשטרה אחריו מאפשר לנרין לעצב סרט שיש בו גם סממנים מובהקים של ז'אנר הפילם-נואר הבלשי הקלאסי. "נרודה" הוא סרט נפלא, כששלושת השחקנים הראשיים בו, לואיס גנקו, גאל גרסייה ברנאל ומרסדס מוראן - עושים בו תפקידים מעולים.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|