|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחקניות: שרון אלכסנדר, לנה אטינגר, יגאל שדה, שירי גולן, משה מזרחי |
הופעה ראשונה: 2016 ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-36 דקות
|
|
|
|
1948. היהודים נכנסים ליפו. בית מגורים שנעזב בבהלה על ידי דייריו הערבים הופך להיות ביתם של ניצולי שואה, שהצליחו למלט את נפשם מהתופת באירופה. אנשים כואבים ופצועים בנפשם, שנעקרו מעולמם, מגיעים חסרי כול לארץ זרה וצריכים להתמודד עם קשיי הקיום היומיומיים. בגלל מצוקת הדיור גרות כמה משפחות בדירה אחת, חדר אחד לכל משפחה ומטבח ושירותים משותפים. רדופים מאימת הזוועות שחוו, מתרפקים בגעגועים על עולמם שחרב, הם נאחזים בחלומות לחיים חדשים ובעיקר משוועים לאהבה.
הסרט בנוי מכמה עלילות משתרגות, שנעות על ציר הזמן בין עבר להווה ומנסחות את כתב החידה של מציאות חיינו.
עברית
ביקורות זהו סרטה ה-13 של מיכל בת אדם וזה כשלעצמו הישג עצום. היא עוסקת כאן בהמון נושאים – מהגירה, עקירה וגירוש של תושבי הארץ הקודמים ועד החיפוש הנואש אחר נורמליות, חיים חדשים ואהבה יציבה, שקשה להם להתקיים במציאות התזזיתית של החיים החדשים כאן. בת אדם בונה סיפור פואטי-לירי שמדלג בין תקופות ומשוטט בין אנשים, עד שקשה לעקוב אחר צירי העלילה המתפצלים והזמנים המשתנים. הקולנוע של בת אדם כאן הוא זרם-תודעתי לחלוטין, עובדה שלא תקל על הצופה. ההחלטה המכוונת לא ללכת כאן על תסריט ליניארי גורמת לסרט להיראות בלא מעט מדקותיו מפוזר ומתעתע - עד כדי כך שלא ניתן לעקוב אחריו ולהבינו עד הסוף. עם זאת, ייתכן שיהיו כאלה שיתחברו אליו ויידעו איך לעכל אותו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|