בשפה נדירה ביופיה, ייחודית ורבת עוצמה, מאפשר המחזה הצצה נדירה, אסורה כמעט, לערב כלולותיו של זוג חרדי, בעוד הוא מתמודד עם האימה הגלומה במפגש האינטימי הראשון ביניהם, ועם החרדה הנוראה שבהזדווגות.
אך אין זו אלא מראית עין מתעתעת בלבד, ומה שנדמה תחילה כמבט מבעד לחור המנעול אל עבר עולם מסקרן ונסתר מעין, חושף בהדרגה אמת מורכבת הרבה יותר, המקרבת את המחזה אל העולם החילוני באופן המטלטל את הנפש.
בסגנונו המיוחד ורב היופי, עוסק המחזה באומץ באובדנה המכאיב של האינטימיות הזוגית, וחוקר את המיניות לא כמעטפת, אלא כנושא בפני עצמו, מביע אותה ככוח מניע, שורש יסוד מהותי, רב פנים ורבדים. במובנים רבים, המיניות נהרסה ברגע שהפכה ציבורית, הוצאה לאור ונחשפה לכל עבר. בעקבות כך היא רוקנה מן הצורך לגשש באפלה, לגלותה מתוך התרגשות, סקרנות, הרפתקנות ובדיקה, והפכה אותנו לחקיינים חסרי מודעות לשפה מינית דלה, צפויה, ובנאלית מאד.
בבואו לעסוק במיניות באופן חשוף ופורץ דרך, מציב לעצמו מחזה חשוב זה יעד משמעותי: להשיב למיניות את המסתורין השייך לה.