|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: האלי ברי, דניאל קרייג, לאמאר ג`ונסון, קאלאן ווקר, רייצ`ל הילסון, איזק ריאן בראון |
הופעה ראשונה: 2017
ארץ מקור: ארה"ב , צרפת , בלגיה
משך הופעה: שעה ו-32 דקות
|
|
|
|
מילי דונבר היא אישה אידיאליסטית שגרה במרכז לוס-אנג'לס ומאמצת ילדי רחוב אפרו-אמריקנים יתומים, מטפלת בהם ומגדלת אותם. אובי הרדיסון, השכן שלה, הוא טיפוס רגזן ולדעתה גם גזען שונא שחורים.
המתח בין הקהילה השחורה והממסד הלבן, בעיקר המשטרה בעיר, הוא כמו חבית חומר נפץ ההולכת לקראת פיצוץ בלתי נמנע, שכן בקרוב יינתן פסק דין במשפט השוטרים רוצחי האפרו-אמריקני רודני קינג ובאם לא ייעשה משפט צדק, עלולות לפרוץ מהומות שקרוב לוודאי יצאו מכלל שליטה. וזה אכן קורה וכאשר הילדים שמילי מגדלת נקלעים לפרעות הליליות של בני הקהילה השחורה, היא מוצאת באובי, בן ברית מפתיע שמתייצב לצידה באותו צד של המתרס.
אנגלית, תרגום לעברית
ביקורות
הסיפור בסרט הזה הוא ללא ספק דניז גאמזה ארגובן, במאית ממוצא טורקי ילידת אנקרה החיה בפריז. הכרנו אותה לפני שנתיים, אז יצא סרט הביכורים שלה באורך מלא "ילדות פרא", שצבר תשבוחות בפסטיבל קאן ורשם בהמשך מועמדויות לאוסקר הסרט הזר ולגלובוס הזהב בקטגוריה זו, כנציג צרפת. "קינגס" היה אמור להיות סרטה הראשון, אך היא לא הצליחה להשיג לו מימון ובעצת חבר בחרה לפתוח את הקריירה הקולנועית עם סרט קטן ואינטימי יותר. וקרוב יותר לבית ולנשמה. מהלך נכון. ב"קינגס", פרפראזה על רודני קינג, היא לא בדיוק בטריטוריה שלה. יש דמיון, אם מתייחסים לעובדה שב"ילדות פרא" היא עסקה בהתעמרות ובהגבלת החופש האישי של חמש בנות על ידי משפחתן השמרנית. וכאן אנשי המשטרה הם המתעמרים באוכלוסייה השחורה. אלא שהמשוואה לא ממש דומה. השחורים המשתוללים והבוזזים הם פורעי חוק, גם אם אפשר להבין את תסכולם וכעסם, ובין אנשי המשטרה המפעילים כלפיהם כח, בלתי סביר לפעמים, יש גם שחורים. ושובר שוויון נוסף הוא שיתוף הפעולה בין האישה השחורה והגבר הלבן, השכן הנרתם לעזרתה. סגנון הבימוי הטעון והקשוח של ארגובן מזכיר לי את זה של קתרין ביגלו בסרט בעל תוכן כמעט זהה, "דטרויט", שלא הוקרן כאן מסחרית. גם הוא סרט של במאית, קתרין ביגלו, זוכת האוסקר על "מטען הכאב". ניכר כי האמריקאית מבינה את הנושא, חשה אותו ומיטיבה לעשות מזה סרט חשוב ונוגע. ארגובן יצרה סרט קשוח במתכונת דומה, ששומר על מתח ועניין, אבל כשנכנסים לרזולוציות רחבות יותר הוא נראה די פלקטי. מערכת היחסים בין מילי ואובי לא מפותחת וגם ברי וקרייג לא במיטבם כאן. מה שנשאר זה סרט מתח אפקטיבי למדי, עם אפקטים טובים. וגם זה משהו.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|