|
|
|
דרמה |
|
|
|
|
|
God of The Piano |
אלוהי הפסנתר |
|
|
|
|
|
|
בימוי תסריט ועריכה: איתי טל |
משחק: נעמה פרייס, זאב שמשוני, אנדי לוי, רון ביטרמן, שמעון מימרן, לאורה ריבלין , אלי גורנשטיין, עמי ויינברג, עזרא דגן, אלון אופנהיים |
הופעה ראשונה: 2019 ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: שעה ו-20 דקות
|
|
|
|
מאז שענת זוכרת את עצמה, אין בעיניה כלי נאצל יותר מהפסנתר והלחנת יצירה היא פסגת השאיפות, אך היא מעולם לא הצליחה לעמוד בסטנדרטים המוסיקליים הגבוהים של אביה. את תקוותיה להצלחה היא תולה בעובר שברחמה, אך התינוק נולד חירש.
ענת לא מוותרת, ונוקטת באמצעים קיצוניים כדי להפוך אותו למלחין שייחלה לו. כשהפסנתרן שגידלה לא סר למרותו של הסב, תהילתו כבר אינה מובטחת. בפעם הראשונה בחייה תיאלץ ענת להתעמת עם אביה.
עברית, תרגום לאנגלית
ביקורות גולת הכותרת של הסרט זהו משחקה הפנומינלי של נעמה פרייס. יש לה מנעד עשייה רחב. מקריירה בריקוד בניו-יורק ועד עבודות רבות בתיאטרון, בטלוויזיה וגם בקולנוע (תפקידי משנה ב"מעבר להרים ולגבעות", "הגננת" ועוד), אבל כאן היא מקבלת את מלוא הבמה - תפקיד ראשי בשרני ודשן - ולוקחת את ההזדמנות בשתי ידיים ויוצרת דמות טוטאלית (שזיכתה אותה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל ירושלים). היא מפצחת ומפלחת את נשמתה של ענת, המפוקסת והממוקדת כל כולה למטרה אחת. כפסנתרנית בנשמה היא מוכנה לעשות הכל כדי שבנה ימשיך את דרכה, יתעלה ויהפוך לפסנתרן מעולה ברמה בינלאומית גבוהה. שפת הפנים והגוף שלה משקפים את התמסרותה המלאה לתפקיד ולדמות שיש בה תכונות של עבריינות, ערמומיות, מסוכנות, בוגדנות ושאפתנות בלתי נלאית למימוש חלומותיה בכל הקשור לעתיד בנה. בכך היא מותירה את שאר השחקנים שלצידה הרחק מאחור, גם כי תפקידיהם קטנים הרבה יותר. מעבר לה ולמשחקה, קשה למצוא נקודות זכות רבות בעבודת הביכורים באורך מלא של איתי טל, שהחלה כסרט גמר סטודנטיאלי קצר, שיוצרו מתח אותו ל-80 דקות. התסריט לוקה בחוסר אמינות מובהק. האופן בו מחליפה ענת את התינוק, העובדה שהיא מגדלת אותו שנים רבות מבלי שאיש יעלה על התרמית, לא מצליחים לשכנע. וגם מהלכי הבימוי של טל לא משפרים את המצב ומותירים את הסרט פלקטי למדי וחסר אוריינטציה ברורה.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|