סרטו של שלומי אלקבץ. הראשון משני חלקי "מחברות שחורות", העוסק ביוצרת המנוחה רונית אלקבץ, באחיה הבמאי ושותפה ליצירה, במשפחתם ובסובבים אותם.
החלק הראשון מתמקד ביצירת הראשון מבין סרטי הטרילוגיה שביימו רונית ושלומי יחד, "ולקחת לך אישה". בסרט זה התהוותה ויויאן אמסלם, שהפכה לאחר מכן להיות גם גיבורת שני הסרטים האחרים. בעזרת חומרים שצילם שלומי לאורך השנים מתואר הקשר ההדוק שלו אל אחותו, עבודתם המשותפת והשורשים המשפחתיים שלהם, בית האב והאם הדומיננטית המקטרת על כך ש"ולקחת לך אישה" חושף את סודות מבית, מהקשר בינה ובין בעלה, שהיא לא מעוניינת שייצא החוצה. כן אפשר לראות בסרט את הסימביוזה המושלמת והמוחלטת שבין האח והאחות.
*****
הנגיעות העדינות בסיפור המשפחתי של שלומי אלקבץ כבמאי שנותר ללא החצי השני שלו - בעצם החצי המוחצן, הפנים האקספרסיביות של המשפחה - נוגעות ומרגשות עד דמעות. הוא מאפיין את החיבור המושלם בין האחות והאח מילדותם, כאילו היו תאומים סיאמיים, ועד היצירה המשותפת הראשונה שלהם, "ולקחת לך אישה" (2004). התגובות הנלהבות לסרט בצרפת, לעומת הקרירות בה התקבל הסרט על ידי המבקרים כאן, מה שהכעיס מאוד את רונית האמוציונלית. והזיקה המובנית להורים. האם, מרים אלקבץ, שדומה לרונית בטמפרמנט ובצדדים הוורבאליים, ופחות בהאלה הוויזואליים, מתלוננת על כך שהשניים מוציאים ביצירה את ה"כביסה המלוכלכת" החוצה. הרי ויויאן אמסלם, לשיטתה, היא בת דמותה, ואף אחד, והכוונה לקהל הצופה בסרט ולתגובות שהיא מקבלת ברחוב, לא צריך לדעת את מורכבות היחסים שלה עם בעלה אלי. למשל. והגזרה הנאיבית שהאב אלי עושה ממשחקי הילדות שלו עם חבריו במרוקו, המתפרשים על ידו כגנים של שחקן, לירושה שרונית קיבלה ממנו. שלומי צילם לאורך השנים, בפריז, בתל-אביב ובמקומות נוספים ברחבי העולם, ואנחנו מקבלים הצצה רחבה, לעיתים מאוד אינטימית, למקום ממנו נולדה היצירה הנפלאה של השניים. בשלל מצלמות, לפעמים רועדות, לעיתים לא בפוקוס, אבל התיעוד המחוספס הזה משדר אותנטיות ונוכחות חזקה ובלתי אמצעית בשטח, במרחב המחיה והפעילות של משפחת אלקבץ. הביקורת של נחום מוכיח