|
|
|
תיעודי |
|
|
|
|
|
Ciao, Federico! |
צ'או, פדריקו! |
|
|
|
|
|
|
הופעה ראשונה: 1970 ארץ מקור: איטליה , ארה"ב
משך הופעה: 60 דקות
|
|
|
|
"גדעון היקר, אני מסכים לתת לך את הזכויות הבלעדיות לצלם סרט טלוויזיה של שעה עלי ועל עבודתי. אני בטוח שבגלל הכרותנו ארוכת השנים והעובדה שאתה גם כותב את הביוגרפיה שלי, אתה האדם המתאים ביותר לכך. אני מאחל לך הצלחה. על החתום, פדריקו פליני".
כאשר נכתב המכתב היה גדעון בכמן מבקר סרטים מניו יורק שהגיע לרומא לכתוב ספר על ידיד ותיק. יעברו עוד ארבע שנים (המכתב נכתב בשנת 1965) לפני שבכמן יתחיל לצלם את "צ''או, פדריקו!". פליני החל בינתיים לעבוד על "סטיריקון" והסרט התעודי הפך לא רק לסרט על הבמאי הגדול והצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של אתר הצילום, אלא גם "סרט על הנסיון הראשון שלו לשחרר את עצמו לחלוטין מכבלי המציאות" (בכמן).
גדעון בכמן פלש עם המצלמה שלו אל הסט של "סטיריקון". שם הוא הנציח את הקסם הרב והרגזנות הידועה של האמן במהלך עבודתו. פליני נראה נגיש רוב הזמן, עונה על שאלותיו של בכמן באנגלית טובה גם אם מהוססת. חלק מהזמן הוא נראה כאילו היה רוצה שבכמן לא יהיה שם. בכמן משוחח גם עם אשתו של פליני, ג''ולייטה מסינה, עם רומן פולנסקי ואשתו שרון טייט, ועם אנשים נוספים שהיו מעורבים בעשייה. הסרט התעודי הוקרן השנה בקאן כחלק מתכנית מיוחדת על פליני במלאות 10 שנים למותו.
גדעון בכמן, צלם, דוקומנטריסט, ומבקר קולנוע, החל את דרכו כשדרן רדיו באמריקה. הוא פרסם מאמרים, ביקורות וראיונות עם אנשים מובילים מהתעשיה בעיתונים ברחבי העולם. כיום מנהל בכמן את המכון האירופאי לקולנוע בגרמניה.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|