|
|
|
קולנוע תיעודי |
|
|
|
|
|
THE YIDDISH THEATER: A LOVE STORY |
אישה אגדה - תיאטרון היידיש: סיפור אהבה |
|
|
|
|
|
|
הופעה ראשונה: 2006 ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 78 דקות
|
|
|
|
הסרט מעלה את דיוקנה של ציפורה שפייזמן, דמות מופלאה בת 90, הרוח החיה במאבק ההישרדות של תיאטרון היידיש בניו-יורק. בסרט משולב סיפורה של הצגה ביידיש בשבוע האחרון של שנת 2000, שבו התמזגו חג המולד וחג החנוכה. בחוץ מתחוללת סופת שלגים וחוגגים בזיקוקים את הכניסה לשנת 2001, ובפנים נעות הדמויות סביב התיאטרון, מרכז חייהן. הסרט צולם בזמן אמת ומעוטר בשירים ביידיש, ונוגע ברגש, בהומור ובעין קולנועית חדה בהוויה היהודית העמוקה, המאחדת את היהודים בכל העולם מדור לדור, ובאמונתם בכוח הרוח וערכי התרבות.
אנגלית ויידיש, תרגום לעברית
ביקורות סרט מרגש ונוגע ללב, המשכיל להאיר תופעה תרבותית נדירה, שספק אם תשרוד לאורך זמן.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. כמו דובי הקוטב
| | | | סרט יפה על תרבות הולכת ונכחדת. במהלך הסרט חשבתי מדוע לא מוכנים עשירי העולם לתרום לשימור התרבות האידית כשכן נעשים מאמצים לגייס תרומות והאנשים האלה (מהתאטרון האידי) יושבים בלב העולם הכלכלי (ניו יורק). התשובה נמצאת בין השורות של הסרט והיא שהתרבות האידית מעורבבת עם טראומת הגלות ועם השואה ודור האידיש הוא הוא שהעדיף לא להעבירה לילדיו ושתרומה לקבוצה שבסרט לא ממש תשמר את התרבות הזו אלא פשוט קצת תאריך את חיי הלהקה הספציפית הזו שפועלת בלב העולם. ההליכה של חבורת השחקנים המבוגרים על השלג בניו-יורק אחרי הופעה דלת משתתפים הזכירה את הליכתם של דובי הקוטב ההולכים ונעלמים על הקרחונים המפשירים. פתאום נוצרה תחושה שגם כדור הארץ התרבותי והרוחני הולך ומתחמם והסרט הזה מזכיר לנו שגם עליו צריך קצת לשמור.
הוסף תגובה | | | | |
| 2. חויה שלא אשכח
| | | | הלכתי לצפות בסרט שקראתי עליו בעיתון, האולם היה מלא באמצע השבוע, הקהל שר את השירים וידע את המילים, ובסוף הסרט איש לא קם, כמה אנשים מחו את הדמעות ואח"כ מחאו כפיים.
בת"א מחזה ספונטני כזה עוד לא ראיתי.
תודה לדן קיר שיצר סרט כ"כ מרגש נוגע ללב, ואמיתי. ממש פנינה קולנועית. shulaharai@gmail.com
הוסף תגובה | | | | |
שולה הררי , ת"א (28/11/2007) |
| 1. אישה אגדה , סרט חובה
| | | | פנינה קולנועית ייחודית ונוגעת ללב. תביאו ממחטות אך גם תתכוננו לצחוק.
דן קציר מצליח שוב להעביר את הצופה ברכבת הרים רגשית סוחפת, בוגרת וחכמה.
הלכתי לראות את הסרט הזה, כי נורא אהבתי את הסרט הראשון של הבמאי דן קציר : "יצאתי לחפש אהבה...תיכף אשוב", שלדעתי הוא אחד הסרטים הישראלים הטובים שראיתי.
הסרט החדש דומה לסרט ההוא בנקודת המבט הייחודית של היוצר שלו.
הלכתי לראות את הסרט הזה במקרה, כי משום מה לא היה לסרט הזה פרסום בעתונות. סיפרתי עליו לחבריי שגם הם לא שמעו עלהסרט, הם הלכו ומאוד נהנו.
זהו סרט לא רק מהנה אלא גם סרט חשוב. תלכו לראות.
הוסף תגובה | | | | |
נאוה אורון , תל אביב (18/11/2007) |
|
|
|
|