|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
| Norman: The Moderate Rise and Tragic Fall of a New York Fixer |
נורמן |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: ריצ`ארד גיר, ליאור אזכנזי, מייקל שין, סטיב בושמי, שרלוט גינסבורג |
הופעה ראשונה: 2016
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 117 דקות
|
|
|
|
נורמן אופנהיימר (ריצ'רד גיר) הוא בורג קטן בשולי מכונת הכסף והעוצמה של העיר ניו יורק. חלומו הוא למצוא את דרכו ללב המכונה. זו הסיבה שהוא תמיד מחזיק כמה רעיונות בכיס. אמנם הרעיונות אף פעם לא מבשילים, אבל זה לא מפריע לנורמן להמשיך ולסחור בהם במרץ. אולי מתישהו מישהו יחבר אותו למישהו, ויום אחד תפתח לו הדלת למחוזות ההשפעה. עד שזה יקרה, נורמן עסוק בטיפוח בלתי נלאה של רשת קשרים, שמובילה אותו לשומקום.
כך, עד שיום אחד נופל מבטו על מיכה אשל (ליאור אשכנזי), חבר כנסת ישראלי המבקר בניו יורק, בדיוק בשלב בו נדמה שהקריירה הפוליטית שלו מתקרבת לקיצה. נורמן מזהה את הפגיעות של אשל, מחליט לנצל את ההזדמנות וקונה לו זוג נעלי מעצבים במחיר שערורייתי. המחווה נוגעת לליבו של אשל, והוא זוכר אותה גם כעבור שלוש שנים, כשהוא מתמנה לראש ממשלת ישראל.
לראשונה בחייו, נהנה נורמן מחיבור למנהיג מדינה. חיבור אמיתי, ולא רק מדומיין. כשהוא עטוף ומחוזר על ידי כל אותם אנשים שקודם לכן לא החזירו לו טלפונים, מחליט נורמן להשתמש בשמו של אשל כדי לקדם את העסקה הסיבובית המורכבת ביותר שיש: סדרת עסקאות של קח ותן המחברת את ראש ממשלת ישראל לאחיין של נורמן (מייקל שין), רב שקהילתו במשבר (סטיב בושמי), טייקון עסקי (האריס יולין), האסיסטנט שלו (דן סטיבנס) ופקיד במשרד האוצר של חוף השנהב. מופע הג'גלינג של נורמן קורם עור וגידים, עד שכדור אחד יותר מדי מאיים לטרפד הכל, ולגרור בעקבותיו גם משבר בינלאומי. נורמן יעשה הכל כדי למנוע זאת.
עברית, אנגלית
ביקורות
האמת? נהניתי כשצפיתי בסרט הזה, המצחיק, האירוני, הנעוץ במציאות אבל גם אבסורדי ועל גבול הסוריאליזם לפרקים. עם זאת, כשהסתיימה ההקרנה הרגשתי שחסר לי בו משהו. האם זו העובדה שסידר העניק ל"נורמן" צבעים של אגדה, אבל לא הלך עם זה עד הסוף (הסרט נטוע מאוד במציאות שאנו מכירים)? האם בגלל שסיפור הסרנדיפיטי (שאמריקה תמיד מחבקת) של נורמן, לא הסתיים כשהוא בשיאו, בהפי אנד? סידר הוא יוצר קולנוע מיומן: מסוגנן, מנומק, רהוט. קשה למצוא "מקריות" או פליטת קנה לא מתוכננת בפאזל הסינמטי שהוא מרכיב. ובכל זאת, קשה להבין איך מיכה אשל, כראש ממשלת ישראל, רואה באופן אבסורדי בנורמן חבר אישי שחשוב לו לקרבו אליו? האם זה רק בזכות זוג הנעליים היקרות שנורמן קנה לו שלוש שנים לפני כן, בהיות אשל סגן שר בדעיכה? האם הנעליים (סידר סיפר שלקראת טקס האוסקר בו "הערת שוליים" שלו היה מועמד לפרס הסרט הזר, העניק לו מעצב-על ביגוד ונעליים יקרים, ומכאן חלק מההשראה לסיפור) הן פרפראזה על סנדל הזהב של סינדרלה? תבינו מה שתבינו.
שלושת סרטיו הראשונים של סידר, "ההסדר", "מדורת השבט" ו"בופור" שייכים לחטיבה דרמתית בה הוא שחט את התנועה האידיאולוגית שבתוכה גדל ואת הפוליטיקאים והגנרלים ששולחים חיילים להילחם שלא לצורך במקומות מסוכנים, בלתי אפשריים.
"נורמן" הוא מעין המשך לקונספט היצירתי אותו אימץ סידר ב"הערת שוליים", אלא שהסרט הקודם היה לטעמי הרבה יותר טוב. בשניהם הוא מצליף בהומור אירוני ובסרקזם, בממסדים האקדמי והשלטוני של המדינה, ומציג את הגיחוך שבהתנהלותם - בכתיבה שנונה ובביצוע הומוריסטי מוצלח.
ריצ'רד גיר כפיקסר היהודי גיבור הסיפור - זו הברקת ליהוק. היינו מצפים אולי למישהו קלישאי דמוי טלנסקי (שסידר הוא אחיינו), שחקן יהודי עב כרס ושחוח גו. סידר בחר בלא מובן מאליו וגיר השכיל לדכא את הצ'ארמריות הטבעית שלו ולהיות הנבעך היהודי, קרצייה שמתעלקת על כל מי שרק אפשר. מהקאסט ההוליוודי אפשר לציין במיוחד גם את סטיב בושמי ואילו תפקידה ותפקודה בסרט של גינסבורג הבריטית-צרפתייה – תמוהים ולא הכרחיים בעיניי. אשכנזי, כראש הממשלה אשל, משתלב מצוין כדמות כריזמתית וקומית. מצד אחד הוא דובר אנגלית שוטפת, אבל מאידך נתקע מדי פעם עם מילה בעברית שהוא זקוק שיתרגמו לו אותה. בשורה התחתונה, למרות שאינו מושלם, "נורמן" הוא סרט ראוי ומוצלח למדי.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|