|
|
|
 |
דרמה |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקניות: שרית לארי, אבי שניידרמן, אסתר רדא, ליאור רז, יחזקאל לזרוב , גיא אורן, דן תורן |
הופעה ראשונה: 2014
ארץ מקור: ישראל
משך הופעה: 119 דקות
|
|
|
|
סיפורה של גננת בשם נירה (שרית לארי), שיש לה בעל אוהב, בן בצבא ובת בתיכון. היא מסורה לעבודתה ולילדים בהם היא מטפלת, אך יש לה כמיהה סודית: אהבה קנאית לשירה. היא חולמת להיות משוררת ולכתוב שירה גדולה.
המפגש של נירה עם יואב (אבי שניידמן), ילד בן 5 מהגן, שמדקלם את שיריו, ישלח אותה למסע, להציל את מילותיו המופלאות של הילד מהבינוניות, הבנאליות והגסות של העולם שמסביב. עולם שמתנכר לשירה ובז למשוררים. היחסים בין הילד המשורר לגננת העומדים במרכז הסרט ינועו בין אושר לכאב, בין חיבה לעוינות ובין גאולה לאבדון.
ביקורות
לעובדה שלנדב לפיד יש גישה יוצאת דופן למבנה הקולנועיים, התוודענו כבר ב"השוטר". גם כאן הוא מספק מימד מיוחד לשפה שבה הוא מגולל את הסיפור הקולנועי שלו. בין אם זה בתבנית המארג הוויזואלי האינטליגנטי שהוא יוצר, תוך שימוש בתנועות ובזוויות מצלמה ייחודיות, או בעבודה המיומנת עם השחקנים, שמניבה תוצאות נהדרות. במיוחד אמורים הדברים בנוגע לילד אבי שניידרמן, וברור שזו משימה מיוחדת להפעיל כך ילד בן חמש. גם ברמת התוכן יש ללפיד ב"הגננת" אג'נדה אידיאולוגית מובהקת. נירה מייצגת את העולם הישן, הטהור, התמים, שבו למחשבה אינטלקטואלית ולמילה היצירתית הייתה הרבה יותר משמעות. היא מאתרת ילד, בדור שבו ילדים מאמצים קללות של מגרשי כדורגל, שהערכים האלה קיימים בדי.אן.איי שלו. היא נחושה לשמור על האוצר הזה שלה, שפיו מפיק מרגליות שירה, וכל האמצעים לכך כשרים בידה. בסרטים של לפיד האלגוריה היא הסיפור, והסיפור הוא האלגוריה. "הגננת" לטעמי הוא שיר קולנועי, יצירת מופת כבירה.
נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (1 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 1. דעה אחרת על הגננת
 | |  | | ננת- דעת יחיד
מנה בן
פורסם פברואר 9, 2015 ב 22:19
אני מבקש לכתוב בקורת אחרת.דעת יחיד מול דעת הרוב.זה טוב גם לבירור עומק וגם לספקנות בקורתית
מה גם שמשהו חשוד ולא נעים כשהבקורת ברובה נשמעת כמקהלה מדברת.צפיתי בסרט.השקעתי מחשבה.
אני בא ממקום של אמנות הקולנוע.אולי מורה.אולי סינופיל.אולי יוצר.מכיר היטב את שיאי האמנות הזו.
אומר כבר על ההתחלה.זהו סרט מתחזה.רוב הטכניקות שאמנות זו השתמשה בהן מופיעים
בסרט "הגננת" בשיעתוקם המייגע.הישגי אמנות הקולנוע מוכרים היטב לבימאי נדב לפיד
ובמיוחד" הלילה" של אנטוניוני ו"הבוז" של גודאר.. הוא בקי ומושפע מהם ומשעתק ויוצר צל דהוי ממה שפעם
הפתיע וחידש.היום הסרט הינו סוג של אנכרוניזם מייגע.
מהו סרט מתחזה?המאמץ המיוזע, השקוף והפתטי ליצור סרט מורכב.מתוחכם.רב קואורדינטות.פילוסופי.
אקזיסטנציאליסטי.פסיכולוגי ניכר בכל פריים.המאמץ המודע הכמעט סזיפי של הבימאי מביא בעל כורחו את הסרט
לגבול המלאכותיות והמנייריזם.
לפיכך הסרט חסר נשמה משל עצמו והוא גורר רוחות רפאים מסרטים אחרים.הסרט נטול נשימה עמוקה
הפועמת ביצירה מקורית באמת, שהיא גם חשובה ומשפיעה.
לכאורה בנה לפיד מבנה מלא סתירות ופארדוכסים.אבל הכל במיצוב פוזיסטי.הכל לכאורה.היו שקראו לזה
פארדוכסים מדומים או כוזבים.הבימאי יוצר מצב המזמין עושר ומורכבות אבל הפוזה המודרניסטית האנכרוניסטית
ניכרת בכל שלב בסרט. השחקנית שרית לארי מאפיינת את הפוזה שהסרט כולו עוטה. היא עצמה חסרת מיקוד.
הגבול הדק בין אחריותה כגננת לבין האובססיה חסרת הגבולות משוחקת באפס גמישות משחקית.יש פוזה כזו ויש אחרת
ואין אינטגרציה בין הסיטואציות. שרית לארי מתבלבלת נואשות עם המזרחיות המביכה.קרה כדג אך עסוקה בחיים מיניים
אינטנסיביים אך ללא דקויות משחק המכיל את הסתירות האלה[ לפחות המוצהרות]
הפער בין חיוניותו וקסמו של הילד אבי שניידמן פועל לרעתה של שרית לארי .ראדה בעוצמתה הרבה כמעט גנבה את ההצגה."נעלמה "מהמסך בשל פיטוריה.
מה שהיה ראוי והולם את גיבורת "הלילה "של אנטוניוני וטכניקת הניכור הברכטיאני-גודארי אינו ראוי בסרט הפועל
במושגים בוגניים.הגננת המנכסת את הילד אינה שונה מהרגלי הניכוס הבורגני שהסרט מבצע ובדומה לתאוות הניכוס של הבורגני הישראלי
וכגולת הכותרת :הניכוס הלאומי של נכסים לא לו.
הסרט הוא מיצג שווא של סתירה בין שירה לפרגמטיות בין הקרבה להתקרבנות בין פנים וחוץ.כוונות שקופות המובילות
לארץ השממה והגרוטאות של הקולנוע.האנכרוניזם הוא המחלה המובהקת של הסרט הזה.היומרני.הפוזאיסטי.מעין שופוני בבחינת
"אני יודע לעשות קולנוע מודע לעצמו.רפלקטיבי כזה"..הסרט קורס תחת אוסף סצינות הטובות אולי להוראת אמנות הקולנוע.אין שום
קוהרנטיות בסרט.הגננת בגבול הפלילי לא משכנעת על מה ולמה.את מי היא מנסה להציל?את משחקה החד מימדי? אולי את הסרט
מנפילה למנייריזם המחקה את המודרניזם ?
לא. לפיד אינו אנטוניוני ולא גודאר.גם אי אפשר כבר להיות כמותם.מה שנשאר הוא חיקוי והד שכוח מסרטים של פעם.סרט השבוי
בסטריאוטיפים מיגדריים ועדתיים. חף מכל עמדה מורכבת אך משופעת ביומרות ללא כיסוי. .אין מילה או "שוט" על כך שגם משוררים ונציגי הספר הרוח
והאקדמיה משרתים בהסתגלותם בסופו של דבר את הסירוס של עם אחר ובאותו טרנס מסרסים את עצמנו כישות לאומית.
במקום ליצור קינה או אזהרה מייצר הבימאי עולם בורגני סגור מפני העולם כמעט אוטיזם בורגני. וראה זה פלא הסרט עצמו
הוא מוצר צריכה בורגני.למי הוא מזיק? את מי הוא מקפיץ?
איך אני יודע?סרט שיש בו הסחת דעת מהעיקר.סוג של הרדמה,הכחשה,הדחקה של הרוח הרעה הנוכחת בכל מעשינו בארץ כולל
התיאטרלי והקולנועי. הכל ביחד מחוללים שתילת תודעות כוזבות.מה שמודחק סופו שיעלה ויפרוץ. אך אמנות המשרתת אידיאולוגיה
אסקפיסטית (ו"הגננת" היא כזו) יוצרת הסחה מתוחכמת ברגע שהיא מזייפת דילמות אמיתיות.
גילויים בוטים של הרס עצמי . פלירט גלוי עם שואה וחורבן.התפוררות החברה האזרחית. אלה הדילמות הקריטיות
ואיפה "הגננת "בכל העסק הזה.?מישגל עפ תבניות בורגניות מאולצות וחוליית יס`מ יעילה המצילה את מי שאין צורך בכלל להצילו?.
בתסריט יותר מתוחכם חוליית היס`מ הייתה צריכה להציל את עצמה מעודף אלימות ואת החברה הישראלית מגיאות כוחנית.שירים של ברכט
על מולדתו ההיא היו צריכים היום להישמע בראש חוצות.ואולי גם בסרט.לא שברי שירים סתמיים המושמעים בסרט הכל כך לא רלוונטי והכל כך פוזאיסטי.
מה ששומעים אלה שירי בוסר של הבימאי- הילד בעצמו.באמת תיחכום.ממש מכה תרבותית המוסיפה עוד נטל של התחזות
על כל ההתחזויות שהארץ הזו מלאה כמים לים מכסים.מעציב שיכולת כזו שיש בה הבנה לאמנות הקולנוע ולפיד עצמו
קולנוען מוכשר אך יצירתו הושחתה על מהלך כ`כ סתמי ולא חשוב בחיינו בארץ המנומנמת למרגלות הר געש פעיל.
וזאת במקום זעקה לפחות ברמה של "הקונפורמיסט" או "הקרב על אלג`יר". מעצב הבימאי עולם זעיר בורגני מוכר ושחוק
על מסעדותיו ומוסדות החינוך שלו ותשמישי המיטה וצבא העם שלו.ובאותה שעה יוצר הבימאי עוד מוצר צריכה לבורגנים שבעים.
הכל כ`כ זהיר כ`כ מחושב. העיקר שלא ליצור פרובוקציה ולא לשבור כלי חרסינה בארון המהגוני בסלון.
כ`כ למצוא חן ואכן הסרט מצא חן בעיני מבקרים רבים המודעים היטב לעוולה הגדולה בה אנו חיים.לסרט זה ייחלנו?
כן –אומר במפורש אחד המבקרים.באמת? לזה ייחלנו?
הוסף תגובה | |  | |  |
|
|
|
|