|
|
|
הצגות שונות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משתתפים: דורי אנגל , הילה שוורץ |
|
|
|
|
מפגש טעון בין אח ואחות זמן קצר אחרי מותם האלים של הוריהם. מיכל, הבכורה, אינה זוכרת דבר מליל הרצח. גדי, האח הצעיר, אינו מוכן לספר דבר אודות אותו לילה- לא לה, לא לחוקרים, לא לאיש. מפגש אחרון בין זרים שגדלו בבית אחד. דרמה על ריחוק וקירבה, על התמודדות ובריחה, על אהבה ושכחה.
|
|
|
מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
תגובת גולשים (3 תגובות) | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 3. הצגה מצוינת
| | | | אם כל הכבוד לתאטרון תמונע, הגעתי להצגה ללא הרבה ציפיות (בכל זאת שחקנים צעירים, במאים לא מוכרים...) אני חייב לציין שהופתעתי לטובה.
ההצגה חזקה מאוד מבחינת העלילה והמשחק של שני השחקנים פשוט מעולה. עד סוף ההצגה אף אחד לא זז ולא השתעל בכל הקהל.
כמי שרואה כ 20 הצגות בשנה מכל התאטרונים, אני מודה שזאת אחת ההצגות החזקות שראיתי בשנתיים האחרונות.
ממליץ בחום!!!!
הוסף תגובה | | | | |
מיכאל , תל אביב (13/05/2007) |
| 2. ביצוע מפתיע למחזה מבריק
| | | | המחזה של ונטורה, אמנם מדהים ומרגש (לרוץ לחנויות ולקנות!), אבל כמעט בלתי ניתן לביצוע. השפה קשה ולא בהירה, כמעט כל ההתרחשות מדווחת, ועל הבמה כמעט שלא קורה כלום. בגדול, המחזה הוא שני מונולוגים, עם מעט מאד פעולות בין שתי הדמויות, ומעט התפתחות פיזית על הבמה.
הביצוע המפתיע החיה את המחזה, עם שלל מתחים ופעולות בכאן והעכשיו, והשפה הקשה והמוזרה, ישבה באופן טבעי לחלוטין בפיהם של השחקנים.
השג מדהים!
הצגה מפעימה, מפתיעה, מטלטלת, מרגשת, ובצורה מוזרה - מאד מאד אופטימית!
בקיצור - לרוץ ולראות, אבל לא לוותר על קריאת המחזה במקביל!
הוסף תגובה | | | | |
| 1. שכחה המחזה ושכחה ההצגה.
| | | | טוב אף אחד לא רשם (עדיין?!) אז אני אהיה הראשונה להרים את הכפפה.
אם יש לכם 55 ש"ח בלבד בארנק-תעשו לעצמכם טובה ו...קודם כל תקנו מצרכים בסיסיים למקרר כמו לחם,חלב,וביצים.
אבל עכשיו ברצינות, אם תקציבכם האמנותי להשבוע מוגבל וותרו על ההצגה ותקראו את המחזה. אפילו תשארו עם עם כ-20 ש"ח עודף לכוס קפה של חורף.
יש הרבה בעיות בהצגה (נכון לחודש יוני שבה צפיתי בה)שהן מכורח הנסיבות ואני אשתדל להיות קטנונית כמה שפחות. התקציב אפסי,השחקנים עבדו בהתנדבות,אנשים עסוקים שמתפרנסים מעבודות שאינן תיאטרון מה שבטח לא השאיר זמן אינסופי לשיפוצים.על תפאורה איכותית, תאורה וסאונד טוב בכלל שאין מה לדבר וזה בסדר גמור.
אבל.
עם כל ה"אי אפשר מכורח הנסיבות" בשביל להביא קהל,שגם ממש יהנה,ויצא בהרגשה של:
"נכון הכסאות לא נוחים ולא מרופדים,נכון היה חום אימים באולם והפנס הכחול דפק לי את הקרנית-אבל היה מרגש,קסום קשה ואמיתי" צריך משהו חשוב שלא היה בהצגה וחבל. היה צריך במאי עם כפפות של משי. במאי שיניח לכל ה"אי אפשר" ויתרכז בעבודה על הדקויות עם החומר האנושי שהיה לו.
השחקנית צווחה הרבה מעבר לנדרש,ההתנהלות שלה הייתה קפריזית והיא נראתה כמו טינאייג'רית בימים המאוד מסויימים האלה בחודש. שלא כמו מיכל בת דמותה במחזה,מיכל הקשה ,הפוגענית,בעלת הלכאורה מודעות עצמית שטובעת בביצה עיסתית אישית ומשפחתית בלי שהיא רואה את הדרך לעזור לעצמה.
אחיה של מיכל במחזה הוא הרבה יותר מילד שנכנס נעלב לתוך הקונכיה של עצמו ממלמל ופולט דברים בטינה.
גדי הוא כבר חתיכת גבר נוטר טינה,עקשן וחד כתער במחזה אלא שפה הוא סורס.
החלק העצוב זה שההצגה הפכה מחזה שבו ההורים לא נוכחים (מתים) והמבוגרים שהם גדי ומיכל שהם מבוגרים כריזמטים וחדי לשון ללא יותר ממריבה בארגז החול. כל זכר למתיחות מינית,לקשר דם חזק,לשותפות גורל, כאילו נמוג ואינו.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|