 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
האופרה הישראלית 2001/2 |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: פיורלה בוראטו - סופרן , ויקטוריה לוקיאנץ - סופרן , ג'ונתן סמרז - בס , ואיגור אמיליאנוב - בס , סמי בכר - טנור , לורקה לומברדה - טנור , ויצ'נטה אומבואנה - טנור |
הופעה ראשונה: 17 בנובמבר 2001
|
|
|
|
סיפורה של האופרה לה טרוויאטה הוא פשוט ביותר: בחור פוגש בחורה, בחור מאבד את הבחורה, הבחור מתאחד עם הבחורה אך הבחורה מתה. אבל הסיפור של אופרה זו אינו מתחיל עם עלות המסך. למעשה הסיפור של לה טרוויאטה מתחיל הרבה לפני כן, ב-16 בינואר 1824 ליתר דיוק. הכל החל בנונן, כפר בחבל נורמנדי בו נולדה באותו היום אלפונסין פלסי. אביה היה אלכוהוליסט ואמה נפטרה כאשר הילדה היתה בת תשע. לפני שמלאו לה 15, אלפונסין עזבה את הכפר לעבר פריס שם טיפסה לאט אבל בטוח במעלה הסולם החברתי עד שהפכה ליצאנית של המעמד הגבוה. עתה אימצה לעצמה אלפונסין שם כפרי מעט פחות, מרי דופלסי. עוד בטרם מלאו לה 17, היתה מרי אחת הנשים הנחשקות ביותר בפריס. היו לה מאהבים רבים, לעתים כמה בו זמנית, כשהיא הורסת את רובם לחלוטין מבחינה כספית ונפשית כאחת. בתקופה מסוימת היא היתה פילגשו של הדוכס רמון, שר החוץ של נפולאון השלישי.
מרי חיה בדירה ליד האופרה ונהנתה לפקוד את האופרה ואת שאר תיאטראות פריס בערבי הבכורה המפוארים במהלך העונה. מאוחר יותר היא עברה לדירה אופנתית ומרווחת יותר שניתנה לה על ידי הרוזן סטקלברג. בסתיו 1844 מרי, בגיל 20, החלה רומן עם אלכסנדר דומא הבן, רומן שנמשך כשנה ושהיווה את הבסיס לרומן של דומא שהפך לאחר מכן למחזה פרי עטו ולאחר מכן לאופרה של ורדי.
אלכסנדר דומא הבן נולד ב-27 ביולי 1824, בנו הבלתי חוקי של הסופר המפורסם אלכסנדר דומא. בגיל 17 הזניח הבן את לימודיו והצטרף לאביו בפריס שם למד להכיר במהרה את חיי החברה המקובלים בעת ההיא. כאשר פגש את מרי לראשונה היו שניהם בני 20. למרות שדומא הבן היה עני ונתמך בידי אביו, מרי נהיתה פילגשו. אבל היא לא ויתרה על חלק מיחסיה הקודמים, ככלות הכל לא היו לה כל כוונות להוריד את רמת החיים שלה. דומא הבן לא היה מסוגל לקבל את הרעיון שעליו לחלוק במרי עם אחרים וכך בסוף אוגוסט 1845 הוא כתב לה מכתב בו הודיע על סיום הרומן.
מרי עצמה הצטרפה לאצולה. היה לה רומן קצר עם פרנץ ליסט ולאחר מכן היא נסעה ללונדון שם התחתנה עם רוזן וכך סוף סוף זכתה בתואר האצולה אליו ייחלה זמן רב. מיד לאחר נישואיה שבה לפריס כאצילה אמיתית. אבל בעת ההיא מרי כבר סבלה קשות מהשחפת בה היתה חולה זמן רב. ב-3 בפברואר 1847 היא מתה, עזובה כשהיא בת 23. רק אבלים מעטים ליוו אותה בדרכה האחרונה. עשרה ימים מאוחר יותר, הוצא ארונה מהקבר והועבר לקבר אחר בגלל סיבות מנהלתיות שונות. בטקס הזה כבר נכח אלכסנדר דומא הבן.
לאחר שנפרד ממרי, דומא הבן עבד ללא הרף בכדי לשלם את חובותיו המצטברים. הוא נסע לספרד וצפון אפריקה עם אביו וכאשר שמע על מחלתה של מרי כתב לה. רק כאשר היה דומא הבן בדרכו חזרה לפריס הוא שמע על מותה של מרי והגיע לטקס בו הועברה גופתה למקום מנוחתה האחרון. דומא הבן היה נוכח גם כאשר חפציה של מרי הוצעו למכירה פומבית בכדי לשלם את חובותיה.
ארבעה חודשים לאחר מותה של מרי כתב דומא הבן את הרומן הגברת עם הקמליות. ברומן מרי הפכה למרגריט גותייה בעוד הסופר עצמו שומר על ראשי התיבות של שמו: ארמן דובל. בראשית הרומן הקדים הסופר: "אני מאמין כי סופר אינו יכול ליצור דמויות עד אשר הוא בוחן בצורה מקיפה וארוכה את בני האדם והאנושות, בדיוק כפי שאי אפשר לדעת שפה מבלי ללמדה על הצד הטוב ביותר. כיוון שאיני מבוגר דיי להמציא, אני אנסה לספר, דברים שקרו כשאני סומך על הקורא לקבל בהבנה את האמת של סיפור בו כל הדמויות, פרט לגיבורה, עדיין בחיים."
הרומן אינו נאמן לכל פרטי המציאות. ארמנד אומנם מסיים את הרומן שלו עם מרגריט, אבל לאחר מכן השניים משלימים והאוהבים עוברים לגור בכפר. ההרמוניה מופרת על ידי אביו של ארמנד הדורש מבנו כי יוותר על מרגריט בכדי לשמור על כבוד משפחתו. יש בזה מן האירוניה שדומא האב, דמות הוללת למדי, הפך ברומן לנושא דגל המוסר.
הרומן יצא לאור בשנת 1848 וזכה להצלחה מיידית. שנה מאוחר יותר הסופר עצמו הפך את הרומן למחזה. אך המחזה נאלץ להמתין שלוש שנים לבכורתו בעיקר בשל בעיות עם הצנזורה. במחזה תפקידו של האב מורחב יותר והוא הפך לדמות מרכזית בהתפתחות העלילה. התפקיד הראשי, אשר בוצע לראשונה על ידי יוג''ני דוש, היה לאחד התפקידים הגדולים בתיאטרון של המאה ה-19. בין השחקניות שגילמו תפקיד זה יש לציין את שרה ברנרד ואלאנורה דוזה. המחזה גם הפך לסרט אילם ב-11 גרסאות שונות בין השנים 1907 ו-1927 כשבאחת מגרסאות אלו מגלמת שרה ברנרד את הגברת עם הקמליות. עם המעבר לקולנוע מדובר הפך המחזה לסרט פופולרי אף הוא ובין אלו שגילמו את הגיבורה הראשית היו זמרת הסופרן המפורסמת איבון פרינטמפ (1934) וגרטה גרבו (1937) בסרט קמיל. סרטו של הבמאי מאורו בולגניני (1981) עם איזבל הופרט בתפקיד הראשי הוא הסרט ה-23 המבוסס על הרומן והמחזה.
הקמליות היו אחד משלושה חפצים שמרגריט תמיד נשאה עמה לתיאטרון, האחרים היו שקית ממתקים ומשקפת. ב-25 ימים בחודש היו הקמליות לבנות ובחמשת הימים האחרים הן היו אדומות. הסיבה העיקרית בגללה אהבה מרגריט את הקמליות היתה כי לפרחים אלו אין כל ריח.
עולם הדמי מונד
האופרה לה טרוויאטה היא שילוב מיוחד של מציאות ודמיון. היא מתרחשת בתקופה בה עולם הדמי מונד עמד במרכז ההוויה החברתית הגברית של צרפת. וכפי שנכתב על ידי ג''יימס לבר בספר תור האופטימיות, המנהגים והמוסר בשנים 1848- 1914, "המושג "דמי-מונד" הומצא על ידי אלכסנדר דומא הבן. המחזה שלו הנושא שם זה הועלה לראשונה בתיאטרון הגימנסיה בפריס בפברואר 1852 וזכה להצלחה מיידית. ובן לילה הפכה המלה "דמי-מונד" לחלק משפת היומיום בכדי לציין את התופעה המיוחדת של האימפריה השנייה, העולם של "הנשים השמורות". נשים אלו לא היו זונות במובן המקובל של המלה. אחיותיהן הצנועות יותר היו יכולות אולי לאכלס בתי זונות או לעבוד ברחובות פריס כשהן תרות אחר לקוחות מזדמנים. אבל בכדי להשתייך ל"דמי-מונד" היה על האשה לגור בדירה מרוהטת למשעי עם משרתים ועם כרכרה בה סיירה ברחובות. רוב נשים אלו היו נאמנות לגבר אחד בלבד, או לפחות לגבר אחד בכל זמן נתון. לרבות מהן היה סלון אותו פקדו רוב הגברים החשובים והמכובדים בעת ההיא. הן היו ככל הנראה המקבילות ההיסטוריות לאספסיות מזמנו של פריקלס. הן לא נחשבו לחלק רשמי של החברה עצמה ולפחות בתיאוריה נשים מכובדות אחרות מעולם לא פגשו בהן."
גלגולה של אופרה
הלחנת האופרה לה טרוויאטה לא היתה קלה במיוחד. ורדי התבקש על ידי בית האופרה לה פניצ''ה בוונציה לכתוב אופרה חדשה והשיב כי לפני שיחתום על החוזה הוא רוצה לדעת מי הזמרים שיעמדו לרשותו. ורדי אפילו הציע את הזמרים שרצה לראות בתפקידים הראשיים. הבעייה המרכזית היתה לגבי זמרת הסופרן. ורדי רצה מספר זמרות אשר כולן לא היו פנויות. הוא רצה זמרת סופרן שיהיו לה מראה מתאים, נשמה ונוכחות בימתית מרשימה. ולכן היה ורדי עצבני לפני הבכורה. זמרת הסופרן שנבחרה לבסוף, סלביני דונטלי הטרידה אותו. "אני מצהיר בזאת שאם האופרה אכן תבוצע אין לי כל תקווה לגבי התוצאה, למעשה אני משוכנע שהיא תהיה כישלון מושלם שממנו יסבלו ההנהלה והשם שלי וממון רב ירד לטמיון. אמן."
הבכורה התקיימה בלה פניצ''ה ב-6 במרס 1853, חודשיים לאחר הבכורה של הטרובדור ברומא. אבל הבכורה של לה טרוויאטה לא היתה מוצלחת במיוחד. זמרת הסופרן אומנם היתה סבירה יחסית בהתחשב במבנה גופה הרחב וביכולת הזמרה שלה. אבל את הבעייה המרכזית היוו הטנור לודובקיו גרציאני (אלפרדו) שהיה חולה והבריטון פליצ''ה וראזי (ז''רמון) שהתפקיד כלל לא התאים לקולו. וראזי אשר ביצע את התפקיד הראשי במקבת ובריגולטו בבכורה של אותן אופרות קיווה לתפקיד דומה והיה מאוכזב ביותר מתפקיד ז''רמון. נראה כי גם הקהל התאכזב מתפקיד הבריטון שהיה שונה מתפקידים קודמים לבריטון באופרות של ורדי. אבל הגורל של לה טרוויאטה שנראה קודר למדי לאחר הבכורה השתנה מיד לאחר ההופעות הבאות של אופרה זו בבית אופרה אחר בוונציה. הזמרת שביצעה את ויולטה במקרה זה לא היה מפורסמת במיוחד, אבל מריה ספציה היתה שברירית דיה במראה שלה בכדי להציל את לה טרוויאטה. מאז האופרה לא נעלמה עוד מהרפרטואר של כל בתי האופרה ברחבי העולם.
לה טרוויאטה עברה שינויים רבים, חלקם מרכזיים יותר וחלקם פחות, בין ההופעות הבכורה בוונציה לאלו ברומא ובנפולי. בנפולי למשל שני הנאהבים, ויולטה ואלפרדו, היו חייבים להיות מאורסים. מעבר לכך במערכה השנייה כאשר השניים חיים יחדיו, נוצר הרושם בהפקה זו כי אלפרדו פשוט מבקר את אהובתו. וז''רמון, אביו של אלפרדו, היה כאן ברון שמנע מהשניים להינשא כיוון שוויולטה לא היתה בת למשפחת אצולה. ברומא אלפרדו לא יכל להינשא לוויולטה כיוון שאביו הבטיח כי יינשא לאחרת. במערכה האחרונה כאשר אלפרדו שב לוויולטה הוא כבר אלמן. בעימות בין אלפרדו לוויולטה בהפקה זו לא משליך אלפרדו כסף בפני ויולטה, אלא אך ורק את תמונת הפורטרט שלה.
ורדי כמובן לא היה מאושר לערוך שינויים אלו אבל ורדי היה אדם מעשי, איש תיאטרון מעשי ומטרתו היחידה היתה להציג את האופרות שלו בפני הקהל. לכן כאשר היה צריך לוותר ולערוך שינויים הוא
התווכח במידה אבל רק עד גבול מסוים. ההופעה עצמה ככלות הכל היתה הדבר החשוב ביותר.
בשיתוף עם פסטיבל ת"א 2001
התמונה מציורים לאופרה משנת 1900
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|