אב ואם מתמודדים בקושי עם החלל שהותיר אחריו בנם שנעלם. יום אחד, דפיקה בדלת. הניסוי התיאטרוני של פרדריק בראטברג שזיכה אותו בפרס איבסן ב-2012, מישיר מבט אל האקסטטיות הממכרת של האבל. העיבוד של רז וינר מוסיף ובוחן דרכו את האובססיה התרבותית עם הולדת ילדים וקידושם כדרך היחידה לדמיין עתיד. במציאות של מלחמה שהיא שגרה, קריסת מערכות חברתיות ופוליטיות והרס אקולוגי ממאיר, לא קל להכריע מה נורא פחות: הבאת ילד לעולם חסר סיכוי – או הוויתור עליו והחיים עם היעדרו.