|
|
|
 |
גשר |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
עיבוד ובימוי: ארז דריגס
עיבוד: עמית אפשטיין
תפאורה ותאורה: פולינה אדמוב
מוזיקה: שי פישמן |
משך הופעה: שעה ו-40 דקות (כולל הפסקה)
|
|
|
|
קומדיה משפחתית ישראלית, עפ״י ספרו של ירמי פינקוס
משתי גדותיו של רחוב יהודה המכבי בתל אביב התיישבו להן האחיות דבורה זלצמן וציפי צינמן - עסק מול עסק, חיים מול חיים. לאחת פרפומריה כושלת, לשניה מכולת מצליחה.
כמו בכל שנה, מתכננים ציפי ובעלה יוסף לצאת לנופש באוסטריה, אלא שהפעם גם דבורה ובעלה החליטו להצטרף ויהי מה. ובמשפחה כמו במשפחה, לאן שאתה לא הולך, כל המשפחה באה איתך.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
| תגובת גולשים (9 תגובות) | | | | | הוסף תגובה לכל התגובות | | 9. על ההצגה המהנה "בזעיר אנפין" בתיאטרון גשר
 | |  | | ההצגה "בזעיר אנפין" בתיאטרון "גשר" (2016), שעובדה ובוימה בתבונה בימתית על ידי ארז דריגס ועמית אפשטיין על פי ספרו של ירמי פינקוס (עם עובד, 2012), ממחישה ומחייה את הטקסט הקומי וההומוריסטי. היא מסבה הנאה, גם למי שלא קרא את הספר.
במרכז העלילה נמצאות משפחות שלוסמן, זלצמן וצינמן , דור שני ליוצאי אירופה בארץ. היסוד הקריקטוריסטי של כל אחת מהדמויות מובלט ומשוחק היטב על ידי כל אחד מצוות השחקנים. מגדילה לשעשע במשחקה רבקה מיכאלי בתפקיד הדודה הפולנייה מאשה ליפשיץ. טבעי, שבעיבוד למחזה מושמטות דמויות, המופיעות בספר. אבל כאן בולטת מאוד השמטת כל הדמויות מיוצאי המזרח. לצופה, שקרא את הספר, נראה, כי השמטה זו כמו אומרת לו "דרשני" מבחינה פוליטית עכשווית!
ראויים לשבח כמה הברקות בימתיות, למשל: 1. משאת הנפש של המשפחה, שמוצאה מאירופה, היא לנפוש שם בזייפלד שבאוסטריה, הנאה והקרירה, הרחק מתל אביב החמה ופרבריה המוזנחים. מתאים מאוד למשאת נפש זו לה להישמע מפי בני המשפחה, כשהם עומדים במרפסת, הממוקמת מעל הרחבה המרכזית של הבמה.
2. כשכולם עומדים שם זקופים ועיניהם נשואות למרחקים, נמצאת שם כפופה האחות, בינה שלוסמן, בעלת הצרכים המיוחדים, שגם חולה בדגנת (ציליאק). היא נראית שם כאבן נגף, המונחת בדרך של כל שאר המשפחה למילוי המשאלה לנופש.
3. "הכביסה" (המלוכלכת שכובסה) של הזלצמנים, מיעוטי היכולת, תלויה שם לעין כל. כאשר דבורה זלצמן בעזרת אחותה ציפי נרתמת לעבודה נוספת בשיווק בגדים, מתאים לה להוריד את הכביסה מעל החבל, לפני שתתלכלך שוב!
4. הסוחר מנדל, שהבגדים שהוא משווק הם "שמאטעס" , משעשע במשחקו, כשהוא עומד על המקח ומציג את סחורתו, השווה לזבל,... בתוך...מיכל אשפה.
5. השלט "יהודה המכבי" מורה על שם הרחוב בתל אביב , בו מתרחשת העלילה. אבל נראה, כי משמעותו הציונית והמוגבהת של יהודה המכבי כסמל של גבורה, מונמכת ואירונית , כאשר השלט הזה מוצב על הבמה בצד ובמקום זניח.
6. הישיבה של כל בני המשפחה סביב השולחן המשפחתי הגדול בבית דבורה עשויה להזכיר את הציור "הסעודה האחרונה." הצופה הרגיש, עלול לראות בכך רמז לכך, שהמשפחתיות הישראלית, כמו המכולת והפרפומריה של פעם, הם כמו על סף קריסה, ולפני שיהיה מאוחר מידי, כדאי לחשוב על שימור האחדות.
7. כל הסצנות, שבספר הן פזורות במקומות שונים, מופיעות בהצגה, כמו "כלואות", במרחב אחד. התחושה היא, שכאן הכול ומכאן כמעט שאין לאן לברוח.
8.בסצנת הסיום של ההצגה רק נרמזים הנופש בשפיים והאסון, שאירע שם לבינה בעלת הצרכים המיוחדים. רק הצופה, שקרא את הספר, עשוי להבין את הרמז ולראות בו טשטוש הטרגדיה, שעם כל הצער, היא זו שאפשרה למשפחה למלא את המשאלה, והקומדיה כולה הגיעה כך לסיומה הטוב.
הוסף תגובה | |  | |  |
| ד"ר יפה בנימיני , (11/12/2016) |
| 8. קומדית מצבים ירודה
| | | | ליהקו את רבקה מיכאלי וחשבו שזה מספיק להפוך קומדית מצבים ירודה להצגה....
הוסף תגובה | | | | |
| עפר , ירושלים (08/12/2016) |
| 7. הצגה מאכזבת
| | | | לצערי הרב אין לי מילה אחת טובה לומר על ההצגה בזעיר אנפין. להוציא קטע אחד או שניים שסחט בדל חיוך , ההצגה רובה ככולה הייתה צעקנית ומזויפת. אי אפשר היה להאמין לאף אחת מהדמויות ואי אפשר היה גם לצחוק בפה מלא. היתה תחושה הולכת וגוברת של מבוכה ותמיהה, מה קרה לתיאטרון גשר שלא הבחינו בבימוי המזכיר הצגות סיום בית ספר. מה קרה שם שלא הבחינו במשחק המוגזם חסר הדקויות , מלא "שטיקים" שחוזרים על עצמם.
אכזבה גדולה.
הוסף תגובה | | | | |
| 6. כואב הלב...
| | | | צפיתי בהצגת הבכורה שהוצגה ביולי והיא הייתה מקסימה ומחממת לב. היום חזרתי ביחד עם משפחתי אחרי המלצות רבות וציפתה לי אכזבה. ההצגה השתנתה, האהבה והחום שעטפו את הדמויות ואת ההצגה נעלמו להן, בדיחות שונו, סצנת הפתיחה והסיום השתנו וכל מה שהיה מקורי ומיוחד באותה הצגה הפך למשעמם ונדוש.
כואב הלב...
הוסף תגובה | | | | |
| 5. בזעיר אנפין
| | | | הצגה רדודה
קולנית וצעקנית.
שני רגעי הסיום היו הכי משמעותיים.
אך סיפור הנושא לא מעניין.
הוסף תגובה | | | | |
| צופיה , צפון (18/09/2016) |
| 4. בימוי הזוי
| | | | לקחו תוכן טוב,עם שחקנים שרוצים לשחק,העלו אותם לבמה ואיפשרו לכל דמות לצעוק את צעקותיה בנפרד ללא ארגון נכון.במאי אחר בבימוי יותר רגוע היה עושה מזה להיט.כמו שזה היום אל תלכו.
לא מבין מה רבקה מיכאלי מצאה בצעקות ובבלאגן הזה שהסכימה להופיע ולתת קצת הומור על הבמה.
הוסף תגובה | | | | |
| 3. הצגה חלשה (ללא תוכן)
| טל , תל אביב (31/08/2016) |
| 2. קושי גדול במחזה
| | | | אין דופי בהצגה כפי שהוצגה אמש בשעות הערב. צוות השחקנים עשה את שלו בנמרצות ובהתלהבות, הקפיד על דיוק ועל נואנסים, על קצב, תנועה במרחב הבמה ורטוריקה. הוסיפה צבע חיוני רבקה מכאלי שכל תנועה שלה, כל רפליקה, כל מבט עייניים מצחיק, נוגע ופוגע. אך יש בעיה גדולה במחזה עצמו. המחזה שטוח. הדמויות לא מפותחות בו, הקשיים והדילמות המשפחתיות נותרות בלתי חדירות, ללא עומק וללא יכולת לחלץ מן השחקנים עומקים רגשיים אמיתיים. לפיכך המחזה עומד כל העת על היסוד ההומוריסטי של המצב המשפחתי, ומוותר על הרובד הדרמטי, שבו טמונה המורכבות המשפחתית. ברי שיש כאן דרמה, אך אין היא מופיעה על הבמה. התוצאה היא מחזה המזכיר מאד הצגות סיום י"ב. ואין, אשוב ואציין, מלת ביקורת אחת לומר על השחקנים שעשו כל שאפשר במסגרת המגבלה המהותית של ההצגה.
הוסף תגובה | | | | |
| 1. הצגה מעולה!!!
| | | | תיאטרון בועט וחדשני. צפיתי אתמול ונהנתי מכל רגע וכך גם הקהל שמחא כפיים ללא הרף. רבקהלה מיכאלי פשוט נפלאה וכל צוות השחקנים מצויין. הצגה לעילא ולעילא.
הוסף תגובה | | | | |
|
|
|
|