|
|
|
 |
מופעים |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
כוריאוגרפיה: תמר בורר
יוצרים מבצעים: מיטל סגל, תמר בורר
פסקול: אלון לדר
תלבושות: לימור טל
עיצוב חלל: איליה פלדשטיין |
משך הופעה: כשעה
|
|
|
|
היצירה לשד היא דואט לשתי נשים, אשר מתקיים בתוך עולם לבן ורב דימויים. הלשד הוא רקמה רכה המצויה בתוך העצמות – המורכבות משתי אוכלוסיות, החיות במקביל זו לזו בקשרי הדדיות.
באותו לשד נוצר ה-DNAשל האדם, הוא חותמו האישי והבלבדי. העבודה עוסקת בהתבוננות על פשר התודעה האנושית, דרכי ביטוייה, וההיבטים מהם היא מושפעת ועליהם משפיעה: ראשית ואחרית, לידה ומוות, המשכיות ועצירה, ילדות וזיקנה, מבנה ועמוד התווך אשר עומד במרכזו. כל אלה נוכחים ביצירה בחפיפה מתמדת, בונים זה את זה וניזונים זה מזה. ביניהם, מייצגות שתי הרקדניות נקודות מבט משלימות ביחסו של האדם אל חייו.
שפת התנועה ביצירה מושתתת על התמסרות למצבי רוח, הלכי נפש, וביטוי של מצבי צבירה חומריים למיניהם. העבודה דורשת תשומת לב לשברירי תנועה, קול וצליל, הנפרשים בפני הצופה, וכן מבקשת ריכוז ועצירה של הקצב היומיומי אליו אנו מורגלים לטובת קצב אחר, של ביטויי תנועה פנימיים, מורכבים ותמציתיים.
התפאורה מורכבת מאובייקטים בעלי איכויות חומריות שונות: ניירות משי (שיצר אמן הנייר היפני הנודע קובאיאשי), מתכות, חבלים, משטחי פוליקריל לבנים, ותל עדשים בצבע כתום עז, המשמש כעוגן ונקודת משען. במרכז החלל תלוי, בגודל ארבע מטרים, מובייל קינטי דמוי-מאזניים שיצר האמן והקולנוען אברהם פסו, אשר מונע על-ידי תנועת האוויר, ומסתובב על צירו באופן בלתי צפוי. ניירות המשי מסתירים ומגלים לחילופין את הרקדניות ואת מרחב העבודה. שתי תיבות עשויות מחומר פלסטי בגוון חלבי שקוף מונחות בחלקה האחורי של הבמה, כשני חדרים. מערכת לתליית אדם בגבהים, המורכבת מחבלי טיפוס, גלגילות וטבעות ברזל, מעוצבת בצורת משולש ומאזכרת מבנה של בית.
כל אלה, ואיתם המוזיקה של אליאן ראדיג, המלחינה הצרפתית מייסדת מוסיקת ה-Drown, הצלילים והקולות המבליחים העוטפים את היצירה, מאפשרים למבצעות לעבור בין "אזורי מחייה" והתרחשויות שונות, אשר כל אחת מהן היא עולם בפני עצמו. בחיבורם מתגלה עולם אחד מרובד, המתקיים במישורים מקבילים.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|