 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
פשע |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| משתתפים: קאנג-הו סונג, גאנג דונג-וון, דונה באה |
הופעה ראשונה: 2022
ארץ מקור: דרום קוריאה
משך הופעה: שעתיים ו-9 דקות
|
|
|
|
מפגש פסגה בין שני ענקים של הקולנוע האסיאתי: הבמאי היפני הירוקאזו קורה־אדה, שזכה בדקל הזהב על "המשפחה שלי", והשחקן הקוריאני סונג קאנג־הו, שכיכב בסרט זוכה דקל הזהב "פרזיטים", וגם זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן האחרון על תפקידו ב"ברוקר".
זה סרטו הראשון של קורה־אדה שמתרחש בקוריאה, וכרגיל אצלו, הוא עוסק במשפחה ובהורות, ועושה זאת במורכבות וברגישות אין קץ. במרכז הסרט שני גברים המוכרים בשוק השחור תינוקות שננטשו או נמסרו לאימוץ. אחת האמהות שמסרה את ילדה מאתרת אותם ומצטרפת למסעם, וזו רק אחת מן התפניות הרבות בתסריט המפתיע. כמו סרטיו הקודמים של הבמאי, גם "ברוקר" עתיר גילויים מטלטלים ושיאים רגשיים, ונהנה מתצוגות משחק שהן מופת של עדינות ואנושיות.
ביקורות
זו הפעם השנייה בה הבמאי היפני הירוקאזו קורה-אדה מביים מחוץ למולדתו. בפעם הקודמת זה היה בצרפת כשיצר את סרטו "אמת", משנת 2019, בו כיכבו קתרין דנב, ז'ולייט בינוש ואיתן הוק. "ברוקר" צולם בדרום קוריאה, בבוסאן ובסביבותיה, והוא גם כל כולו על טהרת השחקנים הקוריאנים. הבולט שבהם הוא סונג קאנג-הו ("פרזיטים"). את החקר האישי המרתק שלו את התא המשפחתי הוא החל כבר בסרט "איש אינו יודע" (2004), שתיאר את קורותיהם של אם וארבעת ילדיה הקטנים, שלכל אחד מהם אב שונה. ב"המשאלה" (2011) הוא השתמש במפגש רכבות כטכניקה לחיבור מחדש של שני אחים שהופרדו בצעירותם, כשהוריהם התגרשו. ב"סיפור משפחתי" (2013) הוא הציג את הקונפליקט הקשה מנשוא : האם שני זוגות הורים שקיבלו לידיהם בטעות מבית החולים ילדים לא להם, יעדיפו להמשיך לגדלם אף שאינם בניהם הביולוגיים, או שיבקשו להחליף? "אחותנו הקטנה" (2015) עסק בקשר ההולך ונרקם בין שלוש אחיות ואחות נוספת שלהן, מאם אחרת, החיה הרחק מהן. "המשפחה שלי" (2018) תיאר אנטומיה של משפחה שלחבריה אין קשר ביולוגי. אב ובנו נתקלים בילדה קטנה היושבת בקור המקפיא של טוקיו, אוספים אותה לביתם וה"משפחה", הגמישה בתבניתה, מכילה עוד כמה נפשות וחיה בתנאי צמצום, קולטת את הילדה ומלמדת אותה מה שצריך לעשות כדי להתקיים.
גם ב"ברוקר" שומר הירוקאזו קורה-אדה על בניית תבנית גמישה של משפחה, לא בהכרח, או בהכרח לא, ביולוגית. מצד אחד, יש כאן מהלך קר ולא אנושי של מכירת תינוק על ידי סוחרי תינוקות ואמם, ההופכת למשת"פית שלהם. המבוגר מבין השניים הוא גרוש אכול בדידות ורגשי חרטה, שמשפחתו נהרסה לנגד עיניו. הצעיר ננטש על ידי אמו בילדותו. כך שגם שניהם בעצם קורבנות של אותה שיטה עצמה. חוסר האמון שלהם במערכות יחסים ואי יכולתם למצוא אהבה יציבה - מכתיבים להם את דרכם בחיים. ולמרות שכמעט כל הנפשות הפועלות כאן אינטרסנטיות, מניפולטיביות ומונעות מתאוות בצע, הן מצליחות גם לבטא רגש ולייצר אצלנו אמפתיה. כך למשל בקשר שלהם עם היתום הטרמפיסט שהתפלח למכוניתם. כך שבעצם, מתוך חוסר מודעות והסתובבותו המקרית של גלגל החיים הם, ואם התינוק, שעובדת בתעשיית הסקס כאמור, אבל לא איבדה לחלוטין את אינסטינקט האימהות והחמלה שלה, מוצאים עצמם מרכיבים מודל של תא משפחתי. אלטרנטיבי אולי, אבל הדוק ומבוסס על החוויות המשותפות שצברו. וקורה-אדה המנוסה "מרפד" את הסיטואציה המיוחדת הזו בהמון ניואנסים קטנים וסיפורים מהחיים, שהופכים את "ברוקר" לסרט אנושי מרתק, רגיש ומרגש. נחום מוכיח, הבמה
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|