|
|
|
 |
תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: לואי פפה , לוסי דארווין , לואי פפה
מאת: קית פולטון, לואי פפה
בימוי: קית פולטון |
הופעה ראשונה: בריטניה/ארה"ב 2002
משך הופעה: 89 דקות
|
|
|
|
עשר שנים ניסה טרי גיליאם (''מונטי פייטון'', ''ברזיל'', ועוד) להרים עיבוד משלו ל''דון קישוט'' וב 1999 היה נדמה שהנה, סוף סוף יצא לו סרט.32 מיליון דולר שמרביתם גוייסו באירופה, איפשרו להפקה להתחיל בהמראה. ז''אן רושפור היה אמור להופיע בתפקיד הראשי, ואנסה פאראדי נבחרה לגלם את דולצינאה, וג''וני דפ הוא הכוכב ההוליוודי הגדול ששמו היה צריך לקשט את רשימת הקרדיטים (בתפקיד איש פרסום הנע בין הזמנים ונחשב בטעות ע"י דון קישוט כסנשו פנשה). צוות דוקומנטרי בראשות קית פולטון ולואי פפה נשכר לתעד את ההפקה. ארבעה שבועות לפני הצילומים עדיין לא נחתמו כל החוזים וטרי גיליאם מתחיל לזהות סימנים דומים לצרות מימי הפקת ''הברון מינכהאוזן''. במוחו עולים גם הדי הקללה מ''דון קישוט'' של אורסון וולס שאף פעם לא הצליח לקרום עור וגידים. שבוע לפני הצילומים מתחילות להן גם כמה צרות עם הכוכבים וכשהצילומים אמורים להתחיל, פועל נגד הסרט גם מזג האויר. בסופו של דבר, המציאות הכלכלית חזקה הרבה יותר מכל חזון אמנותי והעסק מתבטל.
סרט על הפקת סרט הוא עניין שיווקי די מקובל בימינו. ''אבודים בלה מנשה'' הוא סרט על לא-סרט וכאשר רואים כמה מהשוטים שכן צולמו, גובר הצער על הביטול לאור הפוטנציאל הבולט לעין. אבל לצרות ההפקתיות של הסרט הגדול יש תרומה בלתי מבוטלת בכל מה שנוגע להשבחת הסרט הדוקומנטרי עליו - דרמה רבת עוצמה על שבריריותה של אמנות הקולנוע, על כוחות יצירתיים אדירים שנאלצים להיכנע בפני כוחות חזקים מהם.
אנגלית ללא תרגום.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|