|
|
|
 |
קולנוע בריטי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: סיימון בופוי
בימוי: בילי אלטרינגהם |
| משתתפים: מייקל קולגן , דויד ברדלי , קני גלנאן |
הופעה ראשונה: בריטניה 2002
משך הופעה: 94 דקות
|
|
|
|
עם 4X4 שאסף ברחוב, בא היטון המזוקן והבוגר לאסוף מהכלא את ספייק. העדרה של בשלות נפשית אצל האסיר המשוחרר עתידה לסבך אותם באירוע פלילי עם תושבי כפר צפון אנגלי ולגרום לשני הגנבים הלונדוניים הקטנים לנוס רגלית
מחמת זעמם נטול הרסן של האיכרים. מסע הבריחה - לחיים או למוות, לא פחות - עתיד להביא את שני החברים לבחון מחדש את יחסיהם...
סירטה המרשים של בילי אלטרינגהם הוא דוגמא מצויינת לאופן שבו ניתן לנצל את דלות החומר לטובת אסתטיקה קולנועית. ''זה לא שיר אהבה'' (השם שאול ישירות מלהיטם של .Public Image'' Ltd'' וגירסת מיתרים מרוככת שלו מעשירה
את הפסקול) צולם מהלך שבועיים ימים עם מצלמת DV ובהשתתפות צוות שחקנים שלוהק עוד הרבה לפני שסיימון בופוי, מי שחתום גם על ''ללכת עד הסוף'', גמר לכתוב את התסריט. אלטרינגהם, באומץ של במאית עם יושרה אמנותית ויצירתיות קולנועית לשמה, עושה עבודה נהדרת ולא רק בזכות האופן שבו היא מניחה את המשקל על מערכת היחסים בין שני הגברים (יחסים שהומו-אירוטיות, גם אם בלתי מפורשת, מרחפת מעליהם). כבר מזמן לא זכינו לצפות בסרט הבוחן
בתעוזה כל כך יוצאת דופן סוגות קולנועיות שונות; לפעמים בקאטים שבין שוט לשוט ממש, במעברים חדים מריאליזם עירום לאקספרסיוניזם מן הסוג המחושב ביותר. לא שהאלמנטים הסיגנוניים באים במקום עלילה חזקה או דמויות מלאות. נהפוך הוא. גם מזה יש כאן וגם מזה.
אנגלית, כתוביות באנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|