|
|
|
 |
קולנוע גרמני |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: אנדראס בארייס , ינס אורבן , לוקס שטרבל
בימוי: אורס אגר |
| משתתפים: מריו אדורף , ברונו גנץ , גונתר למפרכט , אוטו טאוזיג , אנני ז'ירארדו , נינה הוס |
הופעה ראשונה: גרמניה 2002
משך הופעה: 86 דקות
|
|
|
|
אפשטיין, גבר יהודי מזדקן ובריא גוף, חוזר לדירתו הברלינאית אחרי שנים ארוכות בכלא. הוא מתכוון לחסל את ענייניו בגרמניה ולעזוב לעד את המדינה שייסרה אותו כל כך. אשה בת גילו המתדפקת על דלת ביתו ומזדהה כחנה ליברמן, מהווה נקודת מוצא לשלושה פלאשבקים שביניהם נבלה את ההמשך.
הראשון סיקוונסים קצרים המשמשים כרקע להתרחשויות מתחולל בימי הילדות ומפגיש אותנו עם חבריו של אפשטיין מאז: חנה הנ"ל והאחים אדם וקארל רוז. הפלאשבק השני קורה במחנה ריכוז ומפגיש את החברים עם זוועות המלחמה ועם דמות נוספת בעלילה: גייסר, איש ה-SS מבירקנאו שבפלאש הבא נפגוש אותו (אם זה אכן הוא) כאיש כנסייה נשוא פנים. הפרק
המשמעותי ביותר של הסרט עוסק בנסיבות שבגללן איבד גיבורנו את חירותו למשך כל אותן שנים ארוכות...
בהשתתפות מיטב כוכבי הבד האירופאים עוסק אורס אגר בערכים אנושיים בסיסיים כמו אהבה, בגידה, נאמנות, שיתוף פעולה, היכולת לסלוח (או לא), ושאר מרכיבים שיש בכוחם ליצר דרמה אוניברסלית מרגשת.
הדרך המעודנת שבה מתפתלת העלילה סביב נושאים טעונים מבלי ליפול למלכודות, הצורה שבה חולף התסריט בין זמנים שונים, ההבנה של אגר את הסכנות הגלומות בסיפור שיהודים ונאצים משוטטים בין דפיו, היכולת שלו להפעיל את צוות השחקנים ולתעל אותם לצרכיו; כל אלה הופכים את הלילה של אפשטיין לדוגמא המעידה כי אולי לקולנוע יש בכל זאת כלים המאפשרים לו לעסוק בשואה.
גרמנית, תרגום לאנגלית
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|