|
|
|
 |
קולנוע תיעודי |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: חוזה מריה מוראלס, קמילו ויוס , םקננדו פרז , ראול פרז אורטה
בימוי: פרננדו פרז |
הופעה ראשונה: קובה/ספרד 2003
משך הופעה: 80 דקות
|
|
|
|
יום חדש מפציע מעל הוואנה ואנו מתוודעים לשורה ארוכה של דמויות המאכלסות את העיר: ילד עם תיסמונת דאון, אביו הארכיטקט שעזב את משרתו כדי לטפל בו טוב יותר, סבו שהוא פרופסור למרכסיזם בגמלאות, פועלת במפעל בשמים, דראג-קווין, פועל מסילה, סנדלר, מגדת עתידות, בחור העוזב את המדינה ונפרד ממשפחתו, מוכרת בוטנים, רופא ילדים המתפקד גם כליצן, רקדן המפרנס את משפחתו מאז מות אביו. ובערב: רקדנים, מקהלה, מועדון לילה, ועוד כהנה וכהנה אנשים ומצבים המוצגים בתמצות ומגישים תמונה אותנטית – דיוקן קולקטיבי של עיר שאולי היא מתפוררת אבל שמחת החיים מאפילה בה על טיח מתקלף.
אין דיאלוגים, אין ראיונות, אין קריינות – למרות שהוא כל הזמן קיים ברקע, אין אפילו קסטרו (רק תמונה של צ''ה בפינה) – זה לא סרט תיעודי פֶּר סֶה וגם לא ממש דרמה. מה שיש כאן הם תמונות קולות וצלילים מן המציאות הייחודית של האי הקריבי.
כל אחת מהדמויות מייצגת פן אחר של הבירה הקובנית ויחד הן מגלות יותר מהוואנה אחת – לא הוואנה של מחוזות תיור אקזוטיים אלא בעיקר עיר תוססת שבה חיים אנשים חמים המצליחים כמעט מיד לעורר בנו רגשות. קולאז'' שכזה אינו יכול להצליח מבלי לשמור על דיוק בכל הרמות הקולנועיות; החל מהצילום וכלה בעריכה.
פרננדו פרז, קולנוען קובני ותיק בעל מיומנויות דוקומנטריות ודרמטיות כאחד, מצליח בגדול ומנצח על סימפוניה של עיר – יצירה מרשימה במיוחד שזיכתה אותו בשלל סופרלטיבים גם מחוץ לגבולותיה של קובה.
פסטיבלים: סן סבאסטיאן, הוואנה
ספרדית, תרגום לאנגלית.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|