מוזיקה קלאסית

תגובת גולשים (10 תגובות)

הוסף תגובה לכל התגובות

10. אכזבה

יורם , (18/12/2005)

9. רצחו לנו את כרמן

מוניקה , (17/12/2005)

8. נוספיק עם הליקון

דימה שפירא , (16/12/2005)

7. פשוט לא טוב

מיכל , (15/12/2005)

6. המשך


	מקהלת האופרה היתה טובה מאוד והליווי שלהם לאריית הכניסה של כרמן - האהבה היא כמו ציפור דרור- היה מופתי והדגיש את אצילות התזמור. כרמן של לריסה קוסטיוק היא בחורה ענקית ועבת ירכיים עם קול טוב אבל חפה מיכולת תנועה. אתמול היה לה הרבה מזל שדויד לא ישב בצוות השופטים כי אני מפחד אפילו לחשוב מה היה לו לומר על יכולת התנועה והריקוד שלה. לזכותה יאמר כי היא פועלת בסביבת עבודה לא קלה ואת השיגולים המזדמנים שלה היא נאלצת לקיים באוטו חסר מושב אחורי!. כל הפקה ראויה נוהגת לשים דגש על הכניסה הראשונה של כרמן לבמה. הצועניה אמורה להפנט את הקהל ולמקד בקליימקס אדיר את כל תשומת הלב עם המיניות הבוטה שלה. אצל ברטמן כרמן נמצאת כל הזמן על הבמה מוסתרת בחצי אוטו חבוט מודל 60. עם מידות הגוף של לריסה קוסטיוק זה היה פלא שהיא בכלל הצליחה לצאת מהאוטו הזה אבל גם כך אבוי לאותה יציאה. מבחינה עלילתית דון חוזה של ניקולאי דרוזקין אמנם דפק עריקות והתדרדר לחיי פשע, אבל דווקא מבחינה ווקאלית הוא התחיל מאפס והלך והשתפר ככל שעבר הזמן. עד להפסקה קבלנו דון חוזה מגוחך חסר חן, חסר כריזמה והכי גרוע – חסר קול וסגנון. בחצי השני (וגם זה רק אחרי שכרמן ממש ממש הרגיזה אותו) שדרג דרוזקין את הטנור שלו ובדואט הסיום הוא אפילו היה קצת מרגש. יש לי תחושה שאם הייתה לאופרה מערכה אחת נוספת כי אז היינו מקבלים דון חוזה ראוי למחיאות כפיים. אסקמיו של איגור טרסוב היה כל מה שטוריאדור של ביזה אמור לא להיות. רצינו דמות אקסטרוורטית וקצת נלעגת עם קול בריטון רועם ועודף טוסטסטרון וקבלנו טוריאדור רגיש ורומנטי עם קול מגוחך ומראה מיוסר. אלנה סמנובה בתפקיד מיכאלה היוותה קרש הצלה לכל ההפקה עם קול בדולח ויפי מראה. זה שהפכו אותה לרוצחת זה כבר סיפור אחר. מילא מעיזים לשבץ את היצור הטהור והשברירי הזה בתור מציצן בדואט הסיום - אולי סצינת האחד על אחד הגדולה בתולדות האופרה – אבל למה לתת לה לדקור את כרמן. אה כן, שכחתי, הבמאי רצה להחזיר את הסקנדל לאופרה. והוא הצליח. יצאתי מזועזע. הוסף תגובה

לנגי אמנון , (12/12/2005)

5. כרמן מודל סיקסטיז


	פרסומים מוקדמים כמו גם החוברת המודפסת לימדו אותי שהפקת כרמן מבית האופרה הליקון בבימויו של דמיטרי ברטמן מנסה להחזיר את הסקנדל לאופרה, אחרי שזו הפכה בעיניי הבמאי למעט מתונה וקלאסית בהפקות שונות בעולם. בסיום הערב אני יכול רק להעיד שהפיאסקו שהבמאי ניסה ליצור אכן היה מושלם. אצל ברטמן לא דון חוזה דוקר את כרמן בסיום אלא דווקא מיכאלה כשחוזה המופתע רק לוקח על עצמו את האחריות. אם שואלים אותי, זה בכלל דמיטרי ברטמן שרוצח את הצו-יעני-רוסיה. כשאני כותב ביקורת אני בדרך כלל אני נוהג להדגיש את הצדדים החיוביים של ההפקה, אבל במקרה דנן לא היו כמעט צדדים כאלה. התפאורה של הזוג טולובייבה הייתה חסרת השראה ומשעממת, אם להיות עדין. המסך עלה על במה עם קיר לבנים אדומות וירד על אותו קיר בדיוק. נכון שהבימוי דרש שירה בצרפתית וכתיבת גרפיטי באנגלית תוך השארת מספיק שטח קיר להדבקת פוסטרים, אבל לטעמי זה היה פשוט משעמם ומינימליסטי במובן הרע. אם את זפירלי מאשימים הרבה פעמים בצדק בבימוי יתר והעמסת הבמה הרי שכרמן של ברטמן עומדת בקיצוניות השניה וסובלת ממחסור על גבול העוני. העלילה הועתקה שלא לצורך ובחוסר התאמה משווע לתקופת הסיקסטיז בארהב. השודדים הצועניים הפכו לילדי פרחים שעוסקים ברקיעות רגליים, סקס ומסחר בסמים קשים. אצל החברה האלה סיסמאות כמו עשה אהבה ולא מלחמה תקפות רק בגרפיטי על הקיר כי על הבמה הם מסתובבים עם סכינים ואולרים – ככל הנראה פועל יוצא של הכלאה לא זהירה של ילדי פרחים עם צוענים חמי מזג. תזמורת האופרה בניצוחו של ולדימיר פונקין היו בסך הכל די בסדר אבל הם לא נגנו את האופרה הנכונה. דם, יזע ויצרים לוהטים לא הופיעו במוסיקה שלהם ובכלל, הסגנון הכללי של הנגינה היה על גבול העליצות. את מוטיב הגורל המצמרר הם נגנו כלאחר יד ומוטיב האהבה המרטיט, שמתעד את אפקט השלכת הורד על דון חוזה, לא הודגש כלל. הוסף תגובה

לנגי אמנון , (12/12/2005)

4. לא מצליח להוסיף ביקורת

אמנון לנגי , (12/12/2005)

3. מאכזב

בן כהן שני , (12/12/2005)

2. משעמם , חובבני

גבי , (11/12/2005)

1. על הביצוע

דליה , (11/12/2005)